נשימה עמוקה מלוא הריאות, וממשיכה בשטף שיחה. שוב שאיפה ואחר נשיפה. איטית ונחושה.
יעברו 10 דקות, והנה הן באות. מצעד, זוגות זוגות, דבקות ביעד, כמעט שומעים ברקע מרס תהלוכה.
הן מטפסות לי על קצות האצבעות ואני מביטה על ידיי מחפשת אותן. מוצאת. גם על כפות רגליי הן עולות, מענטזות על הקרסול במסלולן מתלפפות סביב השוקיים, במעלה הירכיים. ממש על הקצה מרפרפות על פני העור.
והנה התווים יוצאים במחול איטי מהמסך נושאים בידיהם את הצלילים המלטפים, כמו הזוהר הצפוני נמרחים על האוויר מציירים ציור פסים פסים רחבים על החושך בכל הצבעים שאכיר.
כעת הגוף משתנה למצב צבירה נוזלי יותר. מבפנים נהרות זורמים בקצב כפול סוחפים עימם את השרירים מתחת לעור. הצוואר מתרכך ונרפה, הראש קצת מכביד מתחיל לנוע כמטוטלת. ידיי, ראיתי, עולות, מסתלסלות, מנסות ללכוד את סרט הצבעים.
מילים מילים, הן מטיילות על הריסים אני רואה אותן אך ללא קשב הן רק מהדהדות סביבי כפרפרים שבויים. הריסים כבדים כל כך מהמילים שהסתבכו בהם הם מכבים לי את החושך מבקשים לנוח מעצמם לעולמים.
לפתע פתאום באמצע הקיץ [או האם תחילתו?] נוחתות עלי טיפות שקופות רטובות והראש בהילוך איטי מורם אחורה ולמעלה כשהעיניים מתאמצות להבין מהיכן הן באות, הטיפות. ואז רואה את הכבשים, לבנות רועות בלילה מעליי. מפריכות בועות של עננים מעושנים.
נאמלס נפלא רוחש בגוף בגלים גלים פושרים ואני מתמסרת לעולם מופלא.
עולם ורדרד.
עד הכחול הבא.
יעברו 10 דקות, והנה הן באות. מצעד, זוגות זוגות, דבקות ביעד, כמעט שומעים ברקע מרס תהלוכה.
הן מטפסות לי על קצות האצבעות ואני מביטה על ידיי מחפשת אותן. מוצאת. גם על כפות רגליי הן עולות, מענטזות על הקרסול במסלולן מתלפפות סביב השוקיים, במעלה הירכיים. ממש על הקצה מרפרפות על פני העור.
והנה התווים יוצאים במחול איטי מהמסך נושאים בידיהם את הצלילים המלטפים, כמו הזוהר הצפוני נמרחים על האוויר מציירים ציור פסים פסים רחבים על החושך בכל הצבעים שאכיר.
כעת הגוף משתנה למצב צבירה נוזלי יותר. מבפנים נהרות זורמים בקצב כפול סוחפים עימם את השרירים מתחת לעור. הצוואר מתרכך ונרפה, הראש קצת מכביד מתחיל לנוע כמטוטלת. ידיי, ראיתי, עולות, מסתלסלות, מנסות ללכוד את סרט הצבעים.
מילים מילים, הן מטיילות על הריסים אני רואה אותן אך ללא קשב הן רק מהדהדות סביבי כפרפרים שבויים. הריסים כבדים כל כך מהמילים שהסתבכו בהם הם מכבים לי את החושך מבקשים לנוח מעצמם לעולמים.
לפתע פתאום באמצע הקיץ [או האם תחילתו?] נוחתות עלי טיפות שקופות רטובות והראש בהילוך איטי מורם אחורה ולמעלה כשהעיניים מתאמצות להבין מהיכן הן באות, הטיפות. ואז רואה את הכבשים, לבנות רועות בלילה מעליי. מפריכות בועות של עננים מעושנים.
נאמלס נפלא רוחש בגוף בגלים גלים פושרים ואני מתמסרת לעולם מופלא.
עולם ורדרד.
עד הכחול הבא.
אכן ישראל מתייבשת. מזל שיש גז מזגנים, טיפקס, דבק מגע וכו' (וגת לתימנים עם תעודת תימני רשמית)
השבמחקמעדיפה אותם ירוקים.
השבמחקאם כבר ורק :)
לפני שראיתי את הסרטון חשבתי על משהו אחר לגמרי. והכל בתיאורייך התאים למה שחשבתי..
השבמחקיו רק עכשיו ראיתי אותך כאן..
השבמחקאז פרט.. על מה חשבת?