מילים מילים
פחדים פחדים
נווד עניו בין שדות נכר
בוחר דרכו ביוהרה
דורש לו שביל אלי מחר
מדיר רגליו מול פני מורא
מהתוך נובר בפצע זב
מסיר שוליים, לדמם
מרירות חדה עוטה לשווא
לא לו ראשית אלא שומם.
אדם מופשט יהא בלבד
לא רקע שיעיב על נשמתו
חוה עלה בודד לערוותה
נפשה ניצבת פני דמותו.
והוא את מילותיו יותיר
ריקות, שמוטות, כפולות מוסר
גבו נטוי, צמוד לקיר
לוחו מחק מכל יקר.
skip to main |
skip to sidebar
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה