לב

החיים אינם מים כבדים.
הם מחלחלים למקום הכי נמוך, הכי בסיסי.
לקחת אותם הכי עמוק שאפשר
לתת לכל הרפש להיפלט דרך הנקבוביות,
להותיר רק את מה שטבעי. לי.
אני אומרת לך בשיא הרצינות
אני אנהג בו בזהירות.
כאילו היה שלי.

BB

הזמן מתהלך בינינו כמו כלום
רבבות מזוודות בני אנוש ושלכת
בשדות הרוח שורק סוד בלום
בדפים מצהיבים עלילה מסתבכת

זה לא שהגענו לכאן מוכנים
וידענו לכבוש אדמה ומולדת
הישרדות עדינה איים משונים
סקרנות ללא קץ ונשמה מבודדת

והארץ מלאה נביאים חלולים
פשוטי עם שעלו לגדולה ונפלו
על אמיתות ומצפון נבנו מגדלים
הונאה ותבונה חלחלו וגדלו

יכול להיות שגן עדן זה כאן
ונזכרנו פתאום להביט מסביב
בשפה ומילים שבלו עם הזמן
עובדים את הזרם שאותנו מכזיב

בעיניים הוזות את נוהגת דרכך
בעינייך צופה התפתלות של הכביש
אספלט רטוב הוא חצץ לרכבך
בעורקייך שנים בן שכחת להרגיש

בפעימות הקצובות הולמות שאלות
פלוגות בני אנוש תשו בקרב
ברגע צלול נסחפות התשובות
שתלו שם תמיד כאילו לשווא


יכול להיות שגן עדן זה כאן
והעזנו לפתע לקום ולגעת
בזיעה ובדם שצבעו את הזמן
איבדנו את התפוח ואת הדעת

on the surface

לפעמים נדמה לי
שכבר צללתי מזמן
וכולם נותרו מעל
פני השטח של העולם הזה.

הבנה

כשאני חוטפת מכה בראש
זה קורה בבת אחת
ומבינה
זה מתבטא כגוש בגרון
ואני עוד רגע כבר בוכה.
ואז לא.

טקט

לפעמים אתה אומר לי משו
ויש לי תגובה מיידית בראש.
אני יודעת שיהיו לה שני אפקטים אפשריים
אבל אומרת בכל זאת.

עושה רושם שיש לך מזל.

כזאת אני.

מהמרת.

קרוואן

לא אמרתי לך,

היתה תחושה מיוחדת בחלום הזה. 

התעוררתי עם שלווה כזו משונה, שלמה.

כמעט כמו שקורה לי כשאני מתעוררת לצידך.

check in

הצלחת הניצחון היא הכנה מראש, אבל מי בכלל רוצה להפסיק לשחק?


כל פעם שאני צריכה לנווט ליעד מסוים אני מגלה שטוב לי עם החושים שלי מאשר התכנה בסמארטפון. פעם הייתי מציצה במפה ומשננת את הצמתים ומספרי הכבישים שבדרך. לפעמים המכשיר מודיע לי על פניה אבל תוואי הדרך לא נראה לי הגיוני אז אני ממשיכה מכיוון אחר, מה שמרגיש לי. כשאני מגיעה אני מכבה את הרכב ומבצעת יציאה מסודרת מהתכנה. על המסך יופיע צ'ק אין של מישהו שיודיע היכן הוא נמצא. אני נמצאת כאן.

לאחרונה גיליתי ששבלולים עושים חיים משוגעים, בתוך הקונכייה שלהם אין שעונים. 

קידודים

האוויר הזה

מדהים בפשטותו

כל היתר, זה רק טכני.

בעוד זמן לא רב

הציור שלי ילבש צורה הרמונית

מושלמת

וזה כל מה שאהיה צריכה.

לתמיד

ומעולם.

אני אוהבת הפתעות.

כמוך.

הינומה

מתבוננת על עצמי בראי.

זו האש בעצמותיי
כעת היא בוערת אחרת.
הגוון הצהבהב הומלח
והפך
כחול אדמדם.
ההינומה הוסרה
ידי הנשים המבוגרות נשרו מכתפיי.
כעת אני זו שבוחרת
את השטח בו אני בוערת
אין בי להבות לוחשות בשקט
בעקיצות מעודנות
אני צועקת.
על קו האופק עומד המיועד;
זו אני.
מול הראי.

כוכבים

אתה יודע
גם אם ארצה אני לא אוכל להפסיק
כי זה כבר בתוכי
כלומר התחיל
כבר תוך כדי תנועה. התחושה הזו
של את הכל, לתת.
ואין לי על זה שום שליטה.
אבל עכשיו אני כבר לא יודעת אם מה שאמרת
שאני כזו, מפנקת
מאד מאד ונורא וכל הזמן וזה כבר מוגזם
אבל בצורה חיובית, כי חייכת
אולי בכלל התכוונת ההפך
אבל לא רצית להרוס לי. את ההנאה.
אם אני תלויה על החבל מתחת לרקיע מלא כוכבים
אתה תגיד לי לפני שאעבור חצי דרך, נכון?

איך הנוף

קח אותי למקום ההוא
שבו נוכל להתכסות בזיכרונות
בזמן שניצור אותם.
בעולם חסר מגע
אבקש ממך את אצבעותיך
מחופרות בחומר
בי.