20 בספט׳ 2012

בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת תמ"ש 666/00

בעניין: יהושוע (קטין) 
באמצעות אמו ואפוטרופתו
מרים (השם המלא חסוי) התובע
נגד
      1. יוסף הנגר, נצרת - הנתבע
      2. אלוהים, בית המקדש, ירושלים - הנתבע
מהות התביעה: מזונות קטין.

סכום התביעה: 1500 שקלים ישנים לחודש.
כתב התביעה.

  1. התובע, קטין באמצעות אמו, נולד באורווה בבית לחם אשר ביהודה.
  2. הנתבעים מתגוררים בנצרת ו/או בכל מקום אחר בארץ ישראל ו/או מענם אינו ידוע לתובע.
  3. הנתבע 1 מכחיש כי הוא אבי התובע. נתבע 1 טוען כי אבי התובע אינו ידוע לו וכי בכל זמן רלוונטי ליום התעברותה של אם התובע לא נכח בקרבתה ולכן אין הוא אבי התובע.
  4. נתבע 2 אינו מדבר.
  5. היום המדויק בו הרתה אם התובע אינו זכור לה כיוון שיום זה היה לפני הספירה. ( B.C.).
  6. בטענתה כי הנתבע 2 הוא אבי התובע מסתמכת אם התובע על התקדים במקרה שרה נגד המלאכים ואברם אבינו. (פורסם בספר בראשית).
  7. הנתבעים, על אף שאין כל ספק שמי מהם הוא אבי התובע, מטילים, בחוסר תום לב, את האחריות להולדת התובע, זה על זה.
  8. התובע עצמו, בהעדר דמות ברורה וחיובית של האב, משוטט בארץ ומדבר שטויות. רבים מקשיבים לשטויות שתובע מפיץ ברבים, מאמינים לזה ואף נוהים אחריו.
  9. חלק מהשכנים, רובם מאמינים באמת שנתבע 1 אינו אבי התובע, מכנים את אמו של התובע "זונה" וגם בערבית "שרמוטה".
  10. התובע עצמו טוען כי נתבע 2 הוא אביו ומאמץ את עקרונותיו הנצחיים המפורטים בעשרת הדברות (ראה ספר שמות) החקוקים באבן.
  11. אם התובע נושאת בכל ההוצאות של התובע, לרבות הוצאות השוטטות ברחבי הארץ, סיפוק צרכיו המיוחדים, סעודות בחברותא הכוללות יין, נשים וכיו"ב.
  12. לאם התובע וכן לרשויות המוסמכות, כמו גם לראשי הרבנות, נודע כי התובע מסתובב בחברת ישראלים מהקריות, הידועים בחיבתם לממון ולטובות הנאה אחרות הניתנות ע"י הקיסר, באמצעות נציגיו הממונים בירושלים.
  13. לאחרונה, בישיבה מיוחדת של הממשל, הסכים שר האוצר הממונה מטעם הקיסר להעמיד תקציב מיוחד לרכישה ויבוא של ארזים מלבנון לייצור צלבים שיוצבו בירושלים לשיפור מראה פני העיר.
  14. אם התובע נדרשה להשתתף בהוצאות הפיתוח ושיפור פני העיר על אף שהיא מתגוררת בנצרת. הממשל דרש מאם התובע לשאת בהוצאות ההובלה של צלב אחד מ"דרך הייסורים" ל -"גיא בן הינום", בסכום של 1000 שקלים ישנים, זאת למרות שהתובע עצמו הוביל את הצלב על גבו ועוד הרביצו לו בדרך.
  15. על אף ההוצאות הגבוהות שנשאה בהן אם התובע עבור התובע, אין היא מבקשת אלא את ההוצאות (תמלוגים) הכרוכות ב"לחם והיין", בבחינת "עשיית עושר ולא במשפט" שנעשו ע"י הנתבע 2 משנת 00 ועד מועד הגשת תביעה זו ולחילופין, 1500 ש"י לחודש, בצירוף ריבית חוקית בשיעור 5% לחודש, (הנוהג בקריות) מיום 00/00/00 ועד הגשת התביעה. 
  16. כן יתבקש בית המשפט לפסוק לתובע הוצאות המשפט ושכ"ט ב"כ (האפוטרופוס הכללי) בסכום של 2 זוזים.


כל הזכויות שמורות, אבא שלי.




18 בספט׳ 2012

פעם הייתי

יודעת לקרוא. חושבת אולי, מתפתה למילים, למשפטים להרכבי הצלילים, מאמינה לביטויים, עוקבת אחר המקצבים.
היום אני מנסה לשבור את הבתים.

12 בספט׳ 2012

ירוק בחוץ אדום בפנים


עוד יום שחור בשווקים, כתוב בטמקא.

על גבי המסכים במשרדך הגרפים מאדימים מכעס, נימי עיניך מאדימים מאימה, אתה טובע ומפרפר בזרועותיך, הודף עם הרגליים את הקרקע מתאמץ להיוותר מעל פני השטח, שלך. הרי הם שלך, אתה יצרת אותם. בנית אותם במו ידיך, שניים או שלושה או ארבעה עשורים אתה בונה ומניח אבן על אבן, מלטש, מסתת, מהנדס, משרטט מתכנן כל פינה וכל נישה. בצעירותך היית סטודנט רענן, נחוש, שאפתן, חדש ביקום. הצצת מעבר למפתן אולם מקבלי התעודות בבנייני האומה, הסמקת בגאון ולחצת ידיים לאורחים שלך על מילות פרגון והערכה, ידעת לאן מועדות פניך. בידך האחת אחזת בתעודה הנוצצת ובשניה מפתח בלתי משומש. עכשיו, תבחר דלת, ותחשוב מהר אתה אומר לעצמך באנליזה מפוקחת. מדי.

חדלות פירעון של מדינה שלמה, זה בא במליונים. לא מליונים בחשבון הבנק הזעום והזניח שלך, מליונים של חיים וילדונים ונשים ואנשים, של ממש. הם לא צמודים למסכים האדומים, הם חיים בין האורז, לסויה, לאירו, לצאן, לבקר. הם יודעים בדיוק מה קורה היום ומשתדלים לחיות על פי מה שיבוא מחר. ואז אתה בא ומזיז את כל האפסים מהיבשת הזו ליבשת ההיא בלחיצת כפתור ואני שואלת את עצמי למה לכל המדדים יש שמות כל כך מצחיקים כשאף אחד כאן לא צוחק, אני צופה בך מתחיל להשתנק.

פעם היו בונים בניין מהיסודות כלפי מעלה, בקפידה ובהקפדה על כל פרט, מחומרי הגלם האיכותיים ביותר שלא יקרוס בקלות מכל רעידת אדמה. האיכר בשדה היה מעביר את יומו בעבודת כפיים הגונה ובסופו של יום נכנס למסבאה המקומית בכדי להרוות את צמאונו בכוס שיכר. בזמן שמעל האח התבשל המרק הביתי היה מעביר את זמנו עם ילדיו וחותם את הלילה במשגל הגון עם זוגתו. היתה לו מטרה בחיים, לחיות. גם אתה רצית לחיות ואולי אף ניסית, ובמקום מסוים לאורך הדרך שלך גם האמנת בכך, אבל אז לקית בחיידק ההוא הטורף, פנית ואיבדת את מסלולך המקורי. כעת אתה בונה את המגדלים של העולם מהשמיים כלפי מטה, מתפלל שיפגעו באדמה ובבקשה בבקשה שזו לא תהיה אדמת גיר. את האמון אתה מפקיד בבנק, כן זה שנפל, ובלי לקבל ריבית. בעיקר לשלם. אתה משלם וביוקר ובמהירות גבוהה שלא עוצרת לאיש, מכשילה עוברים ושבים לאורך הדרך, דורסת. לא מהססת. כעת, במקום להנדס מבנים יציבים אתה מהדס בצעדים פזיזים מעל חיים של אנשים, לוקח עוד חתיכה מהעוגה גם את המנה של זה שלצידך ובעיקר, והעיקר שהכל כתוב אפילו אם זה לא לגמרי מוסרי, ואם זה לא חוקי אתה תנסח עוד סעיף בחוק ההסדרים. והנה כולם מסודרים.

אי שם בנבכי המערכת הזו יושבים גופים שלמים שמורכבים מאנשים ושולטים בחיים שלנו. מחליפים וסוחרים, מחזירים ושוב לוקחים, מעלים ומורידים ומודדים ומודדים. כעת המינוס הוא הפלוס, הירוק והאדום הם אבטיח, מגמות מתקזזות אבל מי בכלל זוכר ואס אנד פי הם טריפל איי שנהיה בעניינים וגם נדע במי לתת אמון והיכן החיים שלנו שוים את משקלם בזהב. או יהלומים. או מטבע חוץ. או תביעת אצבע בלשכה.

בזמן שהשכנים שלך יחפשו מתחת להריסות והאותיות בעיתונים את כספי הפנסיה שחסכו במהלך חייהם אתה תחמם עוד קצת את הכסא שלך במשרדך הממוזג, תעשה עוד טלפון ועוד אחד, תשבור את הראש בחיפוש אחר הדולר, הג'יפ והוילה ותחטוף מחלת יאפים.

אני אעשה לך שלום מהרכבת.









11 בספט׳ 2012

פחד


אתה הולך בתלם
זה הולך להיות פשוט אתה חושב.
ונדמה - אתה נגרר בזרם
זה בך, אתה בטוח. תסתובב.

לפעמים נדמה שהפחדים יוצאים ממך החוצה
שולחים סביבך זרועות שמגיעות רחוק.
הכל נראה סתמי כשאתה שם בעצם
משתדל מאד שלא ליפול יותר מדי עמוק.

אתה שוקד בלי הרף
מנסה לחדול, אתה מרגיש רדוף.
לעתים היית לא רוצה להיות שם
כל הרעש מסביב חונק, אתה עטוף.

תמיד יכולת להקשיב לשקט שמבעד
להזייה של הבעות והעמדות פנים,
רצית להחזיק עוד קצת ולא לדעת
איך זה תולש אותך עוקר ממך שנים.

אתה יכול לחוש ברחש המולת הזכם
ועדיין מנסה לחדול ולא להתקיים.
קרוע מבפנים אתה שוקד בלי טעם
מנחש את שעומד בפתח מאיים.

שאון הכל תמיד הולם תמיד נמצא שם
אתה עושה עוד מאמץ להתעלות
וזה לופת אותך מושך אותך עוד מטה
רק פסע קט מפריד אותך מלהיות.

צינוק

בצינוק מחשבותיי נעלתי את דמותך
שמורה מכל מזיד, מוברחת בדממה.
בשיממון נפשי נצרתי זכרונך,
הנוף המשתקף דמם מול חסרונך.

הנצח, אשלייה שסופקה מפי זרים
חיוך צמית ששב וזורק בי רסיסים.
השגרה הלכה בלי שוב, השינוי חרוט דמים
בלכתך המאולצת נמוג לעולמים.

אדווה רכה, מגע ידך ניכר מורגש בכל
התנערות חדה, תהום תחת העול.
שררת כאב מוטח ביובש מול השכול
שט בי כספינה תועה, כל שנותר
לא קול.

קופסאות

הבטחה מתוקה בלב שכונת מצוקה
הרי קרטון מצפים קירות בטון עירומים.
לשמש אין כאן סימן סביב מרוט וישן,
ילדת רחוב צחקנית תחביא יבבה חנוקה.

כשלמילים אין תכונה ריקות מכל כוונה
ומבטך האטום תולה באוויר כחלום,
לשחור הליל אין סיום רק ניחוח עמום
לאשליית בית חם וארובה עשנה.

הציפייה הרכה חותכת בבטן עמוק
מותירה בי חלל מפלט חשוך כצינוק
לחומותיי התמירות אעפיל צעדיי
באון אחריק מעופי הלא אגיע רחוק.

יחסיות

זהו כלב אמר ההר לפרפר.
וזקף כל גובהו אל מול צחור פסגה.
והכלב יוותר כך, זה לא ישתנה
הרי איך ייתכן שרומו לא ייגע?

גם תכול שמיים כה נצחי שיהיה
יאבדו לו גווניו לולא הים שתחתיו.
וכשים נזיל שכזה יחליט כי יסער,
אפור סגרירי ייצבע מולו את שמיו.

ניתור

התראי את שניבט אלייך
במראה לו השתקפות פנייך
במילים הקשות רובצות האכזבות
שקילפו שכבות גסות של חייך.

התקחי את שהזמן נותן,
התנתרי רחוק מעבר מה שאין
האם תשיבי לעצמך שיווי משקל
איזון שביר שבין הלאו להן.

10 בספט׳ 2012

שלי. שלי!!

לא תיקח ממני את התחושה שהיתה שלי כשהייתי איתך.
שם.
הייתי אני
אמתית
נותנת
אוהבת
נהדרת
נחושה
יצירתית
חושבת
שמחה
מאושרת
משעשעת
שופעת
פתוחה
שקופה
כנה
עצומה
חזקה
מתוקה
מפתה
מגרה

לא, זה לא אתה. זו אני. זה שלי. רק שלי.
ואני יודעת, להיות שם. כך. קח. אל תיקח. תחזיר. מהר.
היזהר.
אתה אינך יודע, כיצד לחיות כך.
לכן עדיף, שתוותר.
תיוותר.
לבד.