הזכר לי מה אומרים כולם?
מזה ימים שאני מרגישה את העוצר בגרון. ממלא ומתמלא ומתרוקן לחליפין.
ילדה הסכיתי קרי אוזנך.
חלום ישן שחור לבן ישטוף אותך תמונות מחוררות בלילות הלבנים שעשו אותך אישה. שם תעופי מעל גגות מזופתים, רעפים אדומים דהויי שמש חולמנית, כבלי חשמל וטלפון מסועפים, וכשתיעורי באחת תרוצי לספר את שראית והמקומות אותם חווית, כשעפת כך בלי כיוון ברקעים.
השכחה לקחה אותך רחוק מביתך שם נדדת בגני שעשועים ופארקים אקראיים. ראית את העולם בעיניים אחרות, רצית לגמוע עולמות. יכולת לגעת באלוהה אף בזמן צלילה לתהומות. ובה בעת שצלילים מהפנטים ישאו אותך הרחק תוכלי לשוב להתכנס אל נשמתך שננטשה מתחת לשמיכה עבה.
עולם סביבנו נעלם.
על אי מיטתך כורעת כלפיך לכלות בך רעבוני. לינוק את זכרותך המתקשחת בגרוני. אצבעותיי המלטפות חשות כל ניע של גופך המתמסר לעונג הגואה. אנקה דקיקה נמלטת בחלל כששפתיי מתהדקות ונפתחות לסירוגין, לשוני נלחצת כנגד זקיפותך ברטיבות המתהווה בפי, ידי משלימה את התנועה.
נעקרת ממקומי, הופך את גופי ממך ובא בי כדרכך, מפלס ומפלח עוצמתך. אוחז בצידיי ננעץ עמוק אל תוכי. ועוד קצת. יודע אותי בכל מובן.
או אז, לרגע אחד עוצר מעט וכל שריר בתוכי נדרך, חדלת בתוכי. גבי מתיישר מעלה לאחור מצמידה עצמי לחזך עורי נשטף בזיעתך, שתיקה בהבנה. תאום מושלם שבתנועה, איטית ומתמשכת. נשימתך עודה נמרצת, נושבת על עורפי. שיניך ננעצות בכתפי.
כשהלמות הלב מתפזרות היצרים מתחדשים. אני אומרת לך, 'קח'. אתה לוקח. ובא. בא כשְׁלֹמֹה .
הרמתי מבט מיצוע גופי הטיתי ראשי וראיתי צירוף. כך היינו צמודים, כרוכים בתנועה תזזיתית משתקפים מסביב. לא שעיתי להתיק את עיניי.
בוהה בתווי פניך חורצים כל תחושה. מתמסרת להתלקחות, לפורקן, לשאגת ההתרוקנות.
לא שכחתי לומר לך.
