מתחילה לאבד אחיזה
והדרך - כתם בזוית עין
מריחות מכחול תכולות בתזוזה
לא השארת בי כח לשכוח עדיין
עוקבת אחר צעדך מתרחק
כבובת ראווה מאחורי החלון
זה מול זו נעמוד, נתחזק
אני לוטשת בך מבט אחרון
שוב עולה עליי שחר ומזכיר כי אינך
מקיצה לתקופה שחוקת געגוע
יום רחוק לערוג לו, לשובך
קולך הנחלש כהד תעתוע
הותרת בי צל, הלא היתה זו תמונה
כאבר קטוע התחושה עוד קיימת
מציאות של פרידות שגורה עד אימה
המסע עוד ממשיך. אני לא מתקוממת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה