אני מגדירה עצמי מחדש.
חיים במושגים מנוונים עד כהות
ובלי מושג פלשת לליבי
שינית כל מוכר ומציאות.
הזמן שגור בפיך
כמו אהבה בהקפה.
לפנות בוקר בכו השמיים
ושטפו כל שריד שלך מפניי.
גוונים גלשו מתוך המים
ושמש גנדרנית יצקה בך מקסמיי.
שינוי צורה חופר דרכו החוצה מתוכי
ציפרניו שורטות קירות אהבתי.
יש עומס ביציאה
צועק הרגש לאשם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה