באשר נולדתי והקצתי אל בוקר צהוב סביוני פקחתי את עיניי לבריאה בתולית ירוקת עד. כל שהייתי ידעתי מיד, נוצק ונוצר בי והיה שם כמו תמיד וכמו מאז, אלפי שנים שהתמזגו ובאו התממשו במהותי כתמציתם של אלפי אנשים.. האבן שזרקתי לאגם ובצעה בו אדוות טבעתיות מושלמות שקעה אט אט למעמקי השחור הקפוא.. קרניים נוגות לטפו ענפים עירומים וגרומים, עדים נצחיים ליהלומי זרקורים משונים. מוץ וטחב מרפדים למרגלות גזעים עתיקים וצלליות חולפות בינותיהם מרמזות על שהיה.. ושעכשיו.
וכשפרשתי ידיי לצדדים מתמתחת כחתלתולה מפוהקת, השלתי מעליי את הצל הכבד לו הורגלתי זמן רב כל כך שהיה לעור שני בחיי, והייתי מרחפת מעל פני השטח כפייה, מעיזה ונוגעת, חודרת ונסוגה, מודעת ונמסכת לסירוגין, מהלכת על הקווים המזוגזגים עקב בצד אגודל נדרכת נוכח התהום, מאוויי נפשי וגופי נטרפים זה בזה דוחקים ומאמצים בה בעת.
נטולת שוליים אני פוסעת בשבילים מרוצפים יין ודם, טובלת רגליי היחפות בגחלים לוחשות הפזורות לאורכם, הצריבה מנחמת, הרסנית ומשתלטת.
בגבי אל הקיר מצאתי שם שקע לבריחה ונבלעתי בו ובאחת פרצתי מכלאי, ונישקתי אותו..זר מוחלט.. בכולי ינקתי אותו לקרביי מלבה בו חשקיי הלא נדלים, לוגמת ורושפת בלשוני בפיו החם, ההפתעה על פניו התחלפה בעונג רגעי כמבקש שלא אחדל והמולת המקום לא נוגעת לי, גם לא המבטים הסמוקים סביבי.. עקצוץ בין רגליי ובבטני ונשימות עמוקות וגופי ישוב במקומו ללא ניע, רק ראשי לאחור מוטה זווית כששפתינו צמודות בלא מחר.
אוחזת בידו לקחתי אותו משם.. בוצעת בחוגגים מזוגגי מבט מירווחים דקים למעבר, מבטו סתום ומצפה נגרר אחריי ללא התנגדות. באותו רגע התרתי לעצמי ליפול מקו האמצע אל הריק המחבק ושם דרשתי לי הזיה זמנית, לכלות בו זעמי, מחולות זימה וערגה חסרות משקל, שלולות תכלית.
באפלה המטונפת סנטתי בו בגופי המבקש להשביע רעבונו והוא מתמסר אליי ונוגס בי. נצמד וננעץ בי בעוצמתו מבקש לשמר את החלל הפתאומי.. במבואותיו דימיתי מרבץ לאה בין זרועותיך שנותרו לצדדיך הקפואים. הלא קיימים. בהיותך ניצב מולי על גדת הנהר הנגדית בוהה נכחה ולא מש לכיווני. כך צרבתי בך מבטי חוצה מרחקים, סורגי נפשך נעולים ואני מנגד נחצית ונשלמת אל ריגוש והתקלפות, מתירה לזרמים לשאת אותי עליהם מתנפצת אל בטון וגרפיטי וניחוחות עשן סמיך וצחנת זיעה נוטפת הגודשים באפי.
לפתע אני חלק מהכל והכל הוא חלק בי, אצבעות ארוכות של אירועים שולחות בי צפונתן, כל החסר שבי והלוקה נמלאים צבעים ולובשים צורות נפלאות ומופרעות. תולה על רגע, תלושה מהגיון. מחטים קפואות שורטות את לחיי ואני כירח מקיפה אותך ונבלעת בלחישה, כאד פיך המסתלסל מעלה בקור עז.
באשר הקצתי למרגלות המצוק העצום ממנו צללתי כמשקולת, הרמתי מבטי מעל וכובד סגרירי ואפרפר סגר עליי מחוזותיו המשתרעים. על החול הגרגרי בחופים ללא סוף התערסלתי לפגרה עדינה. ורעיון דמותך העולה באוב מחשבותיי הריקות, הד קולך בטלפון, עפעוף עינייך מביטות, טעם הרוק בפיך הנושק, תנועות גופך כשמתלבש כשמתפשט, הלמות ליבך הצמוד לחזי, מגע ידיך מהדקות אותי כלפיך,
הכל החל מתפוגג ונעלם באשר נולדתי אל ערש ביתי.
