17 ביולי 2010

מה אם כן

מה הם חיים אם לא אוסף לא קשור לא מחובר של מיונים.

נוסעת ברכב. הולכת על מדרכה. פוגשת אותו. מדברת איתך.
כשלכאורה כל שאני זקוקה הוא האוויר שריאותיי שואפות ונושפות.
יש ידיעה עמומה כזו שנחה תחת פני השטח שלי
היא פועמת תחת עורי כמו דופק רצחני.
היא מניעה אותי הלאה וקדימה, לרוחב והצידה.
לעולם לא לשקוט לעולם לא לנוח.

מה הם חיים אם לא מקבץ מטופש של מקרים הזויים.

אתה חושב שתמצא את שאתה תר אחריו יום וליל?
מדמיין את הרגע הספציפי בו אותו דבר יהיה מונח בכף ידך.
כיצד יגיב אז ליבך.
יתקפל, יישבר, יתרסק לרסיסים נוכח המבוכה. לאור ההגעה.
כיצד ינוע גופך.
יתפאר בשללו, יאחז במעוזו, ישתולל בתרועה.

מה הם חיים אם לא רצף אינסופי של בריחות מפני וריצות לקראת.

יותר טוב מכלום ופחות רע מרב.
כשהאסימון כבר נפל החוכמה מתגלה.
ספיחים נערמים בצעידה משתרכת - נמרצת
קוצים דבקים בשולי הבגדים
עד שלבסוף נבראת בי הפנמה.
ויתור או קבלה.

זהו האי שאני וקצף הגלים שלחופיו
גופות נבובות
ניצולים מתופת המסע

מה הם חיים אם לא ביחד ונפרד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה