יום חורפי מתרגש לו בפתח. קריר ומעונן ורטיבות באויר. אני מנסה לתכנן אותו בזהירות מתבקשת. מעניין אם אצליח..
המוסיקה לוקחת אותי כמו לצוף על גלי ים רגוע. כשהגוף רפוי ומתמסר לתנועות והמחשבות שוקעות אל הצלילים המלטפים, התוים המתנגנים צובעים את נפשי ומסמנים בה את עוצמת הרגשות כמו נשיפות נראות של רוח חזקה. כמעט יכולה לראות כל תו ותו והקולות שנשמעים ולגעת בהם באצבעי. ובאותה שניה שאני נמסכת כולי לשיר אני נעלמת בו ומתפוגגת. היכן שלא אביט, היכן שלא אסתכל, אמצא את אותו דבר אותו כולם רודפים. כולם מחפשים אחר אותה משאלה. כולנו. שנינו. אתה. אני. ורגע לפני שתעצום את עיניך ותירדם תחשוב עליה. דבר ראשון בבוקר כשאקיץ היא תעלה במחשבותיי. כשאמצא את עצמי ללא עיסוק היא תחלחל אל תוכי. ובעוד הרבה ימים, כשהזמן יחלוף והבלאגן ישכח וידעך, האם נמצא את עצמנו מגשימים אותה. פתאום נהיה בה. נחיה אותה. את המשאלה שלנו.
הבטחות צריך לקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה