רחוק מאחוריי כל מה שכבר עשיתי וקדימה לפניי דברים עוד לעשות, לא רבים מדי, כאלו שיתנו לי נחת, בין לבין הם הימים והלילות והבקרים והשקיעות, ויש ידיים מלטפות ועיניים מביטות ואז הלב מדי שותק והפה מחניק מילים, הדעות החלוקות בין המחייבים למתנגדים. האצבעות יורות חיצים שורות שורות דומם הדף והמסך אינו מפנים שיחות ריקות על המדף. סיגרי הדלת ופתחי, חפשי חפשי ואל תרפי, שימי לב למדרגה שלא תיפלי בבת אחת, אחד אחד עדיף מכלום, איספי הכל פזרי לאט. היית שם עוד וכבר מצאת עכשיו החזירי עוד מבט, זו לא חוכמה זה רק יקר אז תחסכי בצד ותספרי כל יום כמה נשאר. 

סיפורי פסח

~~~~~~~~~~~~~~

פסח היה איש פשוט, נהג לנעול סנדלים תנכיות, כובע מצחיה מרופט וג'ינס מלפני מאתיים שנה.

אבל את המדבר תמיד חצה נושא חיוך ומימייה ואותנו, הילדים, תמיד ידע לרתק למילותיו שקיפצו בשובבות על החולות וההרים. 

~~~~~~~~~~~~~ 

עניין רב מצא בכך שהעולם הוא מרובע ושטוח. חקר ימים כלילות, לא פסח על אבן.

לבסוף השתומם כשחשף את האמת, על הכדור הכחול והחלל שסביבו, הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר.

על אף חורים מסוימים בתגליתו החדשנית, הוא כבר ידע. לא עוד מרובע. 

~~~~~~~~~~~~~ 

היא לא בחלה בכלום, הכל היה כשר בעיניה. 

עם רדת ערב היתה מנקה את עצמה לקראת צאתה לרחובות העיר הזו שהיתה ערומה בפניה.

בפינות החשוכות של סמטאות מחמיצות היתה מחפשת אחריו. הנר שבליבה לא כבה, עד שביערה כל חלקה טובה, לא פסחה על מועדון, בית קפה, התקהלות קטנה.

את ליבה קשרה היטב, לא נתנה לאיש להכנס ללא רשות. 

רק לו, זה שעדיין לא מצאה. 

את הנוצה טבלה בדיו וכתבה לו מכתב שמעולם לא שלחה. 

~~~~~~~~~~~~~ 

אפי היה הילד האמצעי מבין אחיו. צפון בעולמו, צנוע ושקט.

לא שהה להתערב במשחקיהם של שאר הילדים. בעיקר התרחק ממשחק חטיפת האגוזים שנראה בעיניו השתובבות מיותרת. הוא היה נותר לשבת בפינתו המוצלת בקצה הצפוני של חצר המשחקים וכותב לעצמו סיפורים דמיוניים במחברת הסודית שלו בקוד סתרים שרק הוא הבין. במשך היום נהג למלא את כיסיו בפתקים קטנים צהובים מהחבילה שאבא הביא לו מהעבודה שלו, עליהם שירבט מילות צופן שיזכירו לו אחר כך לפתח אותן לסיפור מוגמר. כל סיפור כזה, שהסתיים, היה בעיניו כמו פרס או הפתעה. כאילו מצא עולם שלם. או חצי מצה.

~~~~~~~~~~~~~

בסדר, הכל יהיה בסדר, אמר פסח הארנב לחברתו אדל בוקר אביבי אחד. את תראי, תכף יבקעו האפרוחים מהביצים הצבעוניות בלול של השכן ויהיו לנו המון חברים חדשים. פסח, ארנב בעל פרווה לבנה וצפופה, מאנפף בשפמו לכל עבר בעל סימן ההיכר של הגזר התקוע בפיו. אבל אדל היתה ארנבת ספקנית. שמנמנה וחייכנית, חברותית ומתוקה, כשהגיעה עונת הפריחה הגדולה בעמק שלהם רצתה לרוץ החוצה ולשחק כמה שרק אפשר. אהבה את החופש כאילו גילתה אותו כל אביב מחדש. אתה בטוח? שאלה את פסח בחצי חשש, הם כל כך יפות, הביצים, הצורות היפות שמעטרות אותן משוות להן מראה של ביצי חרסינה. ופסח רק חייך והגיש לה חתיכת גזר ששבר מהגזר שלו, נזכר בשיחה דומה שניהלו בערך באותו זמן שנה שעברה.

~~~~~~~~~~~~~

אליהו, הוא קרא לה. היא אהבה שהמציא לה ניקים מיוחדים. זה היה אביב קצר, שנים אחר כך כתבו עליו בסטטיסטיקות של מדור מזג האוויר בעיתון הארץ כאביב הקצר ביותר בשנים האחרונות. זה היה חיבור קצר, קצר ולא רגיל. אליהו נעלמה בסוף האביב. והוא, לא הבריא לגמרי, תמיד נשאר מקום ריק בליבו, עבורה.

~~~~~~~~~~~~~