הידיעה הזו נולדה בי ברגע מדויק כשדרכו רגליי על אדמת הבוץ הכפרית, באוגוסט החצי סגרירי ההוא, הלא רחוק מכאן. משני צידי הכביש הצר, ככל שעיניי רואות, סוגרת שדרת עצי עד ירוקים, מצלה ומקררת את האוויר. כל צעד שלי מסונכרן בנשימה ושאיפה שממלאות אותי בזיכרון של משהו שטרם קרה. מה שחלמתי באותו רגע, ולא ידעתי קודם.
בקצה שביל הגישה הלא סלול עולה מולי טירה אפורה רבת שנים. חלקה בשיפוצים ושחזורים, מקיפים אותה פיגומים. זו הטירה שלי [בחלום הזה] ושעריה יהיו פתוחים לאורחים. מלון הבוטיק שלי.
סביב הטירה שלי חפורה תעלת מים כהים, מלאת צמחייה האופיינית לתעלות מהסוג הזה, עלים רחבים, שושני מים צבעוניות, נשולת עלים מהעצים הסמוכים אליה. בקדמת הטירה, רחבה גדולת מימדים ובמרכזה כר דשא ירוק, לא גדול מדי משובץ מתקני משחקים לילדונים. מגלשה ירוקה, נדנדה אדומה, סוסון סגול על קפיץ. מצד ימין, מול הבוטיק הוטל, שני מבנים עשויי לבנים אדומות וטחב מצוי בהן ולהם גגות רעפים. המבנה הראשון משמש כחניה מקורה לרכבי אורחים וטרקטור ירוק [בכפר זה מאסט]. הקוטג' שלידו משמש כמגורי העובדים במלון. בחלונותיו מציצים וילונות כותנה לבנים רקומים ועשן מיתמר מארובת האח. גשר אליו קשורות שלשלאות ברזל כבדות לשם הרמתו בשעת הצורך, מחבר בין הטירה לרחבה ומאפשר כניסה לבוטיק הוטל.
במלון שלי יש עשרה עד חמישה עשר חדרים. הם מפוזרים בין הקומות. בקומה העליונה של המלון נמצאים החדרים שלי ושל הילדונים. ממש בעליית הגג, עם תקרה משופעת כזו וחלון גדול שאפשר לשים מלא כריות על אדניתו ולשבת בה עם כוס תה יסמין. בחדרים יהיו מיטות עץ פשוטות בעלות ראש מיטה גבוה. הן יוצעו במצעי רקמה לבנים מכותנה נעימת מגע שיאירו את כל החדר וישתלבו עם טפטים פרחוניים בצבעי אדמה בהירים, ממש כמו בבית סבתי כשהייתי ילדה. כל חדר ארהט ברהיטים שאאסוף בחיפושים מקיפים מהשווקים באזור [תמיד מעץ]. בכל קומה תהיה מקלחת משותפת בעלת חימום ברצפה ורדיאטור צמוד לקיר, דוש גדול מזכוכית אטומה ומדפי עץ בהירים שהאורחים יוכלו להניח בהם את דברי הרחצה שלהם, שטיח עב גדילים ירפד את הרצפה לנוחות כפות רגליהם של הרוחצים.
בחדר האוכל, שימוקם בקומה התחתונה, אציב שלושה אולי ארבעה שולחנות עגולים עם מפות משובצות, בו יוכלו ליהנות מארוחת בוקר כפרית של אגז-בנדיקט על גבי בריוש טרי עם בייקון בצד או פנקייקס לימוניים ברוטב מייפל אמיתי ובצידם תותים בשמנת. על הדלפק במטבח תמיד יעמדו צנצנות זכוכית עבות כרס ובהן עוגיות חמאה ופיסטוק ועוגיות סוכר שאאפה יחד עם הילדון הבכיר, לצדן צנצנת שמנה נוספת עם המוני דובוני גומי צבעוניים. סיר מרק חם עמוס ירקות שורש או נזיד עשיר יתפוס את מקומו לעת צהריים והריחות ימלאו את כל הקומה. בשעות אחר הצהריים יוצב קומקום תה גדול ועליו כיסוי פוך עבה לשמירה על החום, בטרקלין העמוס כורסאות עור וקטיפה כבדות מראה ומזמינות להתרווח בהן, שטיח בהיר ושולחנות הסבה קטנים, עליהם יעמדו מנורות שולחן קטנטנות שיאירו את החדר באור רגוע ויציעו פינה שקטה לקרוא או לנהל שיחות. חתול הבית יטייל בטרקלין בשלווה ולא יפחד מאף אחד, יתחכך ברגלי האורחים.
את המלון שלי יקיפו מדשאות מטופחות, ערוגות פרחים וירק ופינות חמד נחבאות לטייל בהן בשעות חסרות מעש. יהיה גם אגם קטן שבו ניתן יהיה לרחוץ בימי קיץ חמים ונדירים ואפילו פינת מינגול מאבן לצידו.
כשהיום יתנהל לו מעצמו, הגנן יעשה את שלו על הטרקטור הירוק במדשאות הרחוקות, המרק כבר יעמוד על הכיריים והילדונים בבית הספר או עסוקים בשלהם, אני אמצא את עצמי על אדן החלון שלי כותבת עוד מכתב לעצמי או מלל אחר בלתי מובן בעליל אבל כזה שמעביר את התחושות הנכונות. ולעתים קרובות גם יגיעו החברים הקרובים מהארץ להתארח אצלי במלון לחופשה אירופאית.
חלום מעונן וסגרירי. הגעגוע שלי.
זה היה בסוף השנה
כשהשלכת כבר נאספה לערימה
והרגליים נקברו תחת המוני עלים
חומים יבשים
ראיתי ציפורים עוזבות לאופק.
[כשעוד העזתי להביט]