2 בינו׳ 2011

טיוטא

כשהשמש תפרוץ בעד החלון ותסנוור את עינייך את תדעי.
כאן כבר לא תהססי.
אולי מעט תתבוססי.
זו חרב פיפיות אכזרית ומרושעת שהחדרת במו ידייך אל בטנך.
אל הנקודה הרכה, הטהורה ביותר.
זכות כבר לא תשרה בך.
והאש שאחזה תשוב לבעור.
ויהי מה.

פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)