9 בינו׳ 2011

עגילים לשפתיי

שפת אימי

היא תומתי, תאוותי. מבטי.

על העולם,

מול הים.

עם הגב אליו ונדם.

שפתי תישק, תרפרף על תנוך

תשוקתי תנזל על הצוואר

ועצם הבריח תצטמרר

בנחת אדישת מראה

תלויה עליך.

תם ולא נשלם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה