היכן

פתחת דלת זו לרווחה. לא הייתה כל דלת אחרת מולך לבחור אופציה אחרת. ובחוץ אוויר צלול. אוויר שאול.

גם כשאת טובעת הריאות מתפקדות רגיל. ואין שבילים, רק שדות לא נגמרים, ירוקים צהובים. רגלייך היחפות, הן מתרגלות למגע המחודש של אבני חצץ בין אצבעותייך, של שיבולים מתחככות בירכייך, של פרפרים צעירים בורחים לשמע רחש צעדייך, של קרני שמש עוקבות אחרייך.

את אלופה בניווטים, משננת מפות, מן הידועות. והנה אין אזימוט למיקומך ונקודות ציון נושרות מידייך כפירורי לחם לציפורים תועות. המתוק כבר לא ערב לחיכך כמו פעם. טעמה של הנוסטלגיה השתנה פה בארץ החדשה. למסע הזה הטלת רשת ניילון רחבה, חוטיה השקופים שזורים בך לאורך ולרוחב, דובה גדולה בחושך שבך.

בשוטך באוקיאנוס רגוע גלים זוהר לפנייך קצף לבן.

להיכן. את תוהה.