כשהייתי קטנה אבא ואמא היו מביאים לי צעצועים מהטיולים שלהם בחו"ל. חוץ לארץ היינו קוראות לזה. כל שנה שלושה שבועות אצל הדודים או סבא וסבתא, מחכות, יודעות, שהם שם ויחזרו עוד מעט עם המון הפתעות. והם היו באים ומרגיעים אותי, הנה הם שוב בבית ואז הייתי יודעת שהשגרה חזרה והחיים ממשיכים. היו פותחים את המזוודות ככה באמצע הסלון, מרוקנים את תכולתן על השולחן הגדול, מלא שקיות צבעוניות ועטיפות מרשרשות. מחלקים לכל אחת מאיתנו את שללה הנפלא. ואנו היינו פותחות בשקיקה ועושות השוואות, מי קיבלה מה ולמה דווקא היא ולא אני ואולי נחליף או שלא וצעקות וצחוקים והתפייסויות ויאללה. הולכים לישון.
כשהייתי קטנה היינו קמים כל יומולדת של אחת מאיתנו בבוקר מוקדם, מסדרים על המגש המיוחד כוס שוקו ופרוסת עוגת יומולדת שאמא אפתה, את כל המתנות מבני המשפחה ומביאים למיטה. מעירים בנשיקות ושירה. ואז פותחים יחד את המתנות והיום נעשה חגיגי איך שפותחים את העיניים.
כשהייתי קטנה אבא היה מעיר אותנו כל בוקר בחמש, מזרז אותנו לשים בגדי ים ממש ממש מהר, אורז מספר מגבות בתיק קטן וכולנו נוסעים לחוף הים שתמיד רואים מהמרפסת הגדולה. מצאנו לנו חוף פרטי משלנו שלא היתה בו נפש חיה, בו המים היו מנומסים אל החוף, נושקים לו ברכות, הגלים היו אוספים אותנו בנימוס אל הים ומעירים אותנו עם שמש של יום חול. אחר כך היינו מתנגבות במהירות, מתלבשות ונוסעות עם אבא הביתה. בדרך אבא היה עוצר לדקה במכולת של יוסף, קונה לחמניות של פעם וגבינה לבנה חמישה אחוז כדי להכין לנו כריכים לבית הספר. ימים של קיץ ושולחנות פורמייקה מתקלפים.
כשהייתי קטנה היינו מתעוררות בשבת בבוקר לקול מוסיקה קצבית של גלי צה"ל או תקליט שאבא שם במיוחד, מי שלא התעוררה היתה חוטפת כוס מיים על הפנים. אמא היתה מכינה סל פיקניק מלא בכל טוב ואבא היה מארגן את הרכב. היינו נוסעים לטבריה או לכנרת או לעמק בית נטופה. פוגשים חברים מנצרת ועורכים סעודה לתפארת. השבתות היו שיא השבוע.
כשהייתי קטנה היה למה לצפות. היה וו לתלות עליו תקוות.
כשהייתי צעירה אהבתי להבריז מבית הספר עם חברה ולנדוד ברחבי הארץ בטרמפים. היינו עושות מגבית מנהגים, מתנחלות על חופים אילתים בשקי שינה, נודדות ברחובות תל אביב הגדולה. הייתי ממציאה למורה תרוץ שכואבת לי הבטן, זורקת את התיק מהחלון לידו ישבתי, ולא חוזרת לכיתה. הייתי חוזרת הביתה לפנות בוקר ומתעוררת לאמא עסוקה.
כשהייתי צעירה היו לי המון חברים בנים ומעט מאד חברות בנות. הייתי מחליפה אהבות, ובכלל רק אז חשבתי שאלו אהבות. למדתי נהיגה ועשיתי תאוריה כמו כל בני השכבה. למדתי בשקידה לבגרויות והתכוננתי להתגייס לצבא. הוקסמתי מחיילים במדים ומגזרות לחימה.
כשהייתי צעירה מצאתי בית ויצרתי משפחה. לבשתי לבן וצעדתי לחופה. המצאתי לי מקצוע וחייתי כאישה. כל בוקר קמתי וכל ערב חזרתי למיטה. הזדיינתי מיסיונרי, מצצתי בשביל לסמן וי. מילאתי את חשבון הבנק ואז רוקנתי אותו. ביקרתי את ההורים, הבאתי להם נכדים, נינים להוריהם. חגגתי חגים וקידשתי את השבת.
כשהייתי צעירה היה למה לצפות. היה וו לתלות עליו תקוות.
כשהייתי גדולה השלתי מעליי את הזיוף שלא ידעתי שלבשתי. אהבתי כמטורפת, גמרתי כאילו מחר אמות.
כשהייתי גדולה היה למה לצפות. היה וו לתלות עליו תקוות.
כשהייתי זקנה הסתכלתי על חיי. הנחתי את ראשי, הרפיתי את גופי ועצמתי את עיניי.
