בלב המאפליה צעדתי בהילוך איטי
מפורקת לגורמים בתפאורת עולם קפואה
קרניים עתיקות חודרות את השממה
יוצרות צורות ללא חזון על אריחי בטון קרים
והעצבות קרה כפאותיהם
חריטות ציפורניים אלמוניות על הקירות
הסוגרים על התקוות.
ומה נותר לנו
לצפות. ולצפות.
skip to main |
skip to sidebar
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה