רוברט פרוסט תמיד לוקח אותי
למקומות של הרהורים לעומק. לרוחב.
במקומות האלו אני מתרפקת על מסלולים כאלו בדיוק.
וגם הוגה באלו שיקרו בלי לתכנן.
אם יש צומת שאינו מופיע במפה הרי שאולי צריך לפנות בו
לפי תחושת הבטן ולא כוכבי השמיים.
איתקה היא היעד או אולי היא התפיסה?
המסלול הנכון.
האם זה המסלול המהיר
או המסלול הקצר
מי יקבע?
ללכת לאיבוד ולגלות שהגעת למסלול הנכון
ובעיקר לגלות זאת תוך כדי המסלול
ולא בדיעבד
והמסלול מספיק רחב ומרווח
בשביל כל התמרנים האפשריים.
אודיסאוס
גיבורו של מסע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה