עוד יום שחור בשווקים, כתוב בטמקא.
על גבי המסכים במשרדך הגרפים מאדימים מכעס, נימי עיניך מאדימים מאימה, אתה טובע ומפרפר בזרועותיך, הודף עם הרגליים את הקרקע מתאמץ להיוותר מעל פני השטח, שלך. הרי הם שלך, אתה יצרת אותם. בנית אותם במו ידיך, שניים או שלושה או ארבעה עשורים אתה בונה ומניח אבן על אבן, מלטש, מסתת, מהנדס, משרטט מתכנן כל פינה וכל נישה. בצעירותך היית סטודנט רענן, נחוש, שאפתן, חדש ביקום. הצצת מעבר למפתן אולם מקבלי התעודות בבנייני האומה, הסמקת בגאון ולחצת ידיים לאורחים שלך על מילות פרגון והערכה, ידעת לאן מועדות פניך. בידך האחת אחזת בתעודה הנוצצת ובשניה מפתח בלתי משומש. עכשיו, תבחר דלת, ותחשוב מהר אתה אומר לעצמך באנליזה מפוקחת. מדי.
חדלות פירעון של מדינה שלמה, זה בא במליונים. לא מליונים בחשבון הבנק הזעום והזניח שלך, מליונים של חיים וילדונים ונשים ואנשים, של ממש. הם לא צמודים למסכים האדומים, הם חיים בין האורז, לסויה, לאירו, לצאן, לבקר. הם יודעים בדיוק מה קורה היום ומשתדלים לחיות על פי מה שיבוא מחר. ואז אתה בא ומזיז את כל האפסים מהיבשת הזו ליבשת ההיא בלחיצת כפתור ואני שואלת את עצמי למה לכל המדדים יש שמות כל כך מצחיקים כשאף אחד כאן לא צוחק, אני צופה בך מתחיל להשתנק.
פעם היו בונים בניין מהיסודות כלפי מעלה, בקפידה ובהקפדה על כל פרט, מחומרי הגלם האיכותיים ביותר שלא יקרוס בקלות מכל רעידת אדמה. האיכר בשדה היה מעביר את יומו בעבודת כפיים הגונה ובסופו של יום נכנס למסבאה המקומית בכדי להרוות את צמאונו בכוס שיכר. בזמן שמעל האח התבשל המרק הביתי היה מעביר את זמנו עם ילדיו וחותם את הלילה במשגל הגון עם זוגתו. היתה לו מטרה בחיים, לחיות. גם אתה רצית לחיות ואולי אף ניסית, ובמקום מסוים לאורך הדרך שלך גם האמנת בכך, אבל אז לקית בחיידק ההוא הטורף, פנית ואיבדת את מסלולך המקורי. כעת אתה בונה את המגדלים של העולם מהשמיים כלפי מטה, מתפלל שיפגעו באדמה ובבקשה בבקשה שזו לא תהיה אדמת גיר. את האמון אתה מפקיד בבנק, כן זה שנפל, ובלי לקבל ריבית. בעיקר לשלם. אתה משלם וביוקר ובמהירות גבוהה שלא עוצרת לאיש, מכשילה עוברים ושבים לאורך הדרך, דורסת. לא מהססת. כעת, במקום להנדס מבנים יציבים אתה מהדס בצעדים פזיזים מעל חיים של אנשים, לוקח עוד חתיכה מהעוגה גם את המנה של זה שלצידך ובעיקר, והעיקר שהכל כתוב אפילו אם זה לא לגמרי מוסרי, ואם זה לא חוקי אתה תנסח עוד סעיף בחוק ההסדרים. והנה כולם מסודרים.
אי שם בנבכי המערכת הזו יושבים גופים שלמים שמורכבים מאנשים ושולטים בחיים שלנו. מחליפים וסוחרים, מחזירים ושוב לוקחים, מעלים ומורידים ומודדים ומודדים. כעת המינוס הוא הפלוס, הירוק והאדום הם אבטיח, מגמות מתקזזות אבל מי בכלל זוכר ואס אנד פי הם טריפל איי שנהיה בעניינים וגם נדע במי לתת אמון והיכן החיים שלנו שוים את משקלם בזהב. או יהלומים. או מטבע חוץ. או תביעת אצבע בלשכה.
בזמן שהשכנים שלך יחפשו מתחת להריסות והאותיות בעיתונים את כספי הפנסיה שחסכו במהלך חייהם אתה תחמם עוד קצת את הכסא שלך במשרדך הממוזג, תעשה עוד טלפון ועוד אחד, תשבור את הראש בחיפוש אחר הדולר, הג'יפ והוילה ותחטוף מחלת יאפים.
אני אעשה לך שלום מהרכבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה