קופסאות

הבטחה מתוקה בלב שכונת מצוקה
הרי קרטון מצפים קירות בטון עירומים.
לשמש אין כאן סימן סביב מרוט וישן,
ילדת רחוב צחקנית תחביא יבבה חנוקה.

כשלמילים אין תכונה ריקות מכל כוונה
ומבטך האטום תולה באוויר כחלום,
לשחור הליל אין סיום רק ניחוח עמום
לאשליית בית חם וארובה עשנה.

הציפייה הרכה חותכת בבטן עמוק
מותירה בי חלל מפלט חשוך כצינוק
לחומותיי התמירות אעפיל צעדיי
באון אחריק מעופי הלא אגיע רחוק.