מסע מחודש

עת עזב העצב את ביתי והותיר אותי למנוחתי, איבקתי מדפים מתכולתם, טיאטאתי לכלוכים מפינתם. ניערתי כל פיסת בד דהויה, רוקנתי כל הרפש שהיה. שטפתי את גופי עם רדת יום, מצאתי לי מקום.

אני צומחת מחדש אל קיומי. נובטת וגודלת בעצמי. כעולל בן יום פקחתי את עיניי ונדהמתי למראות המציפים. קולך אינו נשמע אך הוא שולח בי גלים מנחמים, זכים. כמו יצאתי ממים טהורים הקצתי לבוקר יום נפלא. והאושר על קו האופק מאותת שהוא נמצא.

כשהתחלת את המסע אמרו לך לפרוש. עודדו אותך לבחור באפשרויות חלופיות. ניסו להניא אותך, לשבור את רוחך. לשים לך רגליים, לעמוד בדרכך.

וגם כשראית את המטרה מתנוססת ממול תמיד היו את אלה שניסו לצקת בך בלבול. חרדות ופחדים מילאו מכל עבר אך את בשלך יצאת את החדר. המשכת בדרכך ולא התייאשת, ברגלייך היחפות דרכת וכבשת. על קו האופק את מדמה את דגל הסיום והסופות שסביבך לא יזיזו בך מאום. הדרך עוד פתוחה לך ויודעת כי רבה, אינך שוכחת לו לרגע לצמצם את הקרבה. לא מאבדת ריכוז ולא יוצאת מגדרך, מסרבת להניח לשדים להתחכך. עופות דורסים עטים מכל הכיוונים והם עוטים עליהם נוצות צחורות שקרים. אינך נופלת ברשת, רוב הפעמים, מתאמצת לגרש הבטחות וסיכונים מיותרים.

את היעד הנכבש את תדעי לזהות וכשאליו תגיעי תגלי בך תהומות, מחודשת כמו נולדת מחדש את המסע הזה תתאווי לעבור ללא חשש.