קולח

כבר תכננתי הכל עד לפרט האחרון.

אם היית שואל אותי מה עומד לקרות הייתי מביטה את התשובה עמוק אל תוך עיניך, אל ארובות ליבך ואז היית רואה אותה בעיני רוחך. באשר חלמתי אותך עוד מהיותי ילדה, במילותיך הרוגעות והבלחותיך המבוישות בזוטות חיי.

לו ניתן היה להמחיש דברים מעצם היותם פועמים בתוך ראשי, לקרוץ בהם תחושה וצבע, הייתי מפסלת את גופך באצבעותיי בעודי כותבת מילים אלו והיית פורץ מתוך הדף ולובש צורה ומתגשם מול עיניי ההוזות, פולש וניצב כאן על השטיח המיותם למרגלות מיטתי כשאני שרועה בה והוגה בך.

פרשתי עצמי תחת שמיים נוזלים כשהגשם שוטף את עורי שם ידעתי לנצח קט את שנינו אחד. אתה אוחז בידי, אני אוחזת בנשמתך, מתקלפת אל מול רצונותיך הכמוסים. מבעד טיפות שקופות על סורגי עיניי פיסלתי אותך ניגש וחובק, מקרב את גופי, מצמיד שפתיך, מערסל אותי בזרועותיך, יוצר אותי חדשה בתוך השקט בינינו. שקט זועק.

וכשאפתח את הדלת כדי חריץ תוכל לעבור את הסף.. לקצר המרחק, להתקרב. ותעמוד שם מולי, כמעט נוגע, כמעט לוחש. מביט בי ויודע את שיתרחש. דומיה דקיקה בחדר וסחרור נעים יערפל הראיה, חמימות תצבוט ותפשוט בגופי והבטן תתכווץ, שנינו ניצבים זה מול זו נאריך את השניות הנדירות. אוכל ללכת לאיבוד ולמצוא עצמי שנית נלכדת אליך.

ובתוך ההמולה הלא פוסקת נהיה רק שנינו נפרדים ומתחברים, שבילים יצטלבו ממני וממך ותהיות ייעלמו, בקימורי גופי תשכתב את המילים הנושנות ותברא בי פואמה אחרת. במפרציך אדע מעגן מנדודיי בימים סוערים.

נאהבים.

תחת מים לוהטים זולגים על ראשי הנטוי נכנעתי לחזיונך. ואתה תיצמד אליי מאחור וזרועותיך יתלבשו סביבי כעור שני ותתאים אליי כתבנית מושלמת כשנעמוד כך דוממים תחת הזרם הקולח.

לא תהא צריך לנחש אותי שכן כתבתי אותך בהלמות ליבי.