אחת שלו. אחת שלי. ומשם התגלגל. כטבעם של כדורי פינג-פונג.
קראתי אותו הוא שלח לי מילים, סימנים, משפטים, פסקאות. שמעתי אותו הוא שלח לי קולו העבה המקריא ארוכות. חוכמת הקרעים שידע חבטות מזוויעות רמזים שזרק. ואני את אזני הקרויה הטיתי קרוב וחיברתי את כל שניתק. גופו הקורא לחפש משלימה בפינה חשוכה אל מולי. קרבי התואילי לתת מפתחך, טעמך המתוק על לשוני. והואלתי בזכות לא בחסד לתת ונפתחתי עד תום ובלי די. גיליתי עולם של שמחה וכאב מחפרות עמוסות בין ידיי. עת שכבתי לישון ועת קמתי עם שחר ראיתי פניו הלמדות. עת צלחתי עוד יום ועוד ליל בצעדים עייפים למודי הקרבות, בתלולית נד עומדו כמיהותיי אחוזות. בו מצאתי מנוס וגם בית חדש, נמל לעגון ספינתי. הוא פתח שעריו והדף השדים וההין לאחות נשמתי. בנבכי נשמתי במבוך האדיר עוצמתו ליטפה הקירות. מבפנים ומחוץ הוא מוביל את ייצרו ומוליך אותי בין הגדרות. בין גדרות של כותנה ומשי ובדיל, מול חומות של שנאה, חמלה ורחם זרועותיי מרימות מאבק. מרד עיקש להיאחז להתקומם לפורר את הכל עד אבק. בינתו השלמה מצולקת היטב לא נותנת מנוס למראות. נוכח כל שאני לא עמד לי רצון לכבס בפניו אמיתות. כל שבא והלך וידעתי אי אז ואדע ותמיד בי קיים, מסרתי נפשי עם פלישתים או דוד, נתתי אל רשע או אל תם. גבע וגיא שוב נקיק ואז הר גלשנו לבד טיפסנו שלובים. פורם ואוסף מפזר ועורם מרסק ומדביק רגבים. מלחמת אמת קרב גחמה דגל לבן שהונף. כבר נועלת ליבי אז פוערת מרווח וצוהר לאור מכושף. כי קיבלתי יושרה ונתתי שלי הסגרתי שומריי לחרבו. מול קלוקלת תכולה התבדיתי אימה תפאורה מבוזה בקרבו. משנתו הסדורה פרש כיריעה כל קמט יושר בקפידה, ורק לי הטרוף המשגה הטעות כי פתרתי מיד החידה. ידיעה לי אחת נגועת צער עמוק וכתמים עיקשים של חדווה, כה חייתי אמת ושכבתי פשוקה נקרתה בי אותה אהבה.
קראתי אותו הוא שלח לי מילים, סימנים, משפטים, פסקאות. שמעתי אותו הוא שלח לי קולו העבה המקריא ארוכות. חוכמת הקרעים שידע חבטות מזוויעות רמזים שזרק. ואני את אזני הקרויה הטיתי קרוב וחיברתי את כל שניתק. גופו הקורא לחפש משלימה בפינה חשוכה אל מולי. קרבי התואילי לתת מפתחך, טעמך המתוק על לשוני. והואלתי בזכות לא בחסד לתת ונפתחתי עד תום ובלי די. גיליתי עולם של שמחה וכאב מחפרות עמוסות בין ידיי. עת שכבתי לישון ועת קמתי עם שחר ראיתי פניו הלמדות. עת צלחתי עוד יום ועוד ליל בצעדים עייפים למודי הקרבות, בתלולית נד עומדו כמיהותיי אחוזות. בו מצאתי מנוס וגם בית חדש, נמל לעגון ספינתי. הוא פתח שעריו והדף השדים וההין לאחות נשמתי. בנבכי נשמתי במבוך האדיר עוצמתו ליטפה הקירות. מבפנים ומחוץ הוא מוביל את ייצרו ומוליך אותי בין הגדרות. בין גדרות של כותנה ומשי ובדיל, מול חומות של שנאה, חמלה ורחם זרועותיי מרימות מאבק. מרד עיקש להיאחז להתקומם לפורר את הכל עד אבק. בינתו השלמה מצולקת היטב לא נותנת מנוס למראות. נוכח כל שאני לא עמד לי רצון לכבס בפניו אמיתות. כל שבא והלך וידעתי אי אז ואדע ותמיד בי קיים, מסרתי נפשי עם פלישתים או דוד, נתתי אל רשע או אל תם. גבע וגיא שוב נקיק ואז הר גלשנו לבד טיפסנו שלובים. פורם ואוסף מפזר ועורם מרסק ומדביק רגבים. מלחמת אמת קרב גחמה דגל לבן שהונף. כבר נועלת ליבי אז פוערת מרווח וצוהר לאור מכושף. כי קיבלתי יושרה ונתתי שלי הסגרתי שומריי לחרבו. מול קלוקלת תכולה התבדיתי אימה תפאורה מבוזה בקרבו. משנתו הסדורה פרש כיריעה כל קמט יושר בקפידה, ורק לי הטרוף המשגה הטעות כי פתרתי מיד החידה. ידיעה לי אחת נגועת צער עמוק וכתמים עיקשים של חדווה, כה חייתי אמת ושכבתי פשוקה נקרתה בי אותה אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה