את לעולם לא מספרת לי מה את רואה משם, דרך העדשה. את מעלה אותה לפנים, מסתכלת. מחייכת מקמטת מבט מתרצה משנה מתקנת קופצת באה הולכת חוזרת נעמדת מתרצה מחייכת.
את תמיד מספרת לי מה את רואה משם, מהריבוע הקטן סביב עינך. את מעלה אותה לפנייך, מסתכלת. בוחנת קוראת צוהלת צוחקת גוערת שולפת מוציאה ממלאת מפזזת משתוללת נעמדת ותופסת בדיוק מה שאת צריכה. מה שאת רוצה.
בשיא החום כשאני מתאמצת להיוותר לא לנשום לא לזוז לא לחלום לא לנוח לא להניח, להתרכז. בך. בי. את מבקשת והיא מסכימה ונושבת, את שערי היא פורעת כאילו בהזמנה, כאילו ניחשה שאת מחכה, כאילו הקשיבה ללבי. כמוך. כמו שאת תמיד, שם, נכונה.
אני משתנה, ושוב משתנה, ושוב, כל פעם מחדש, מוצאת את עצמי שוב, מגלה דרכים חדשות נוספות, מקלפת מעליי תאים מתים מתפשטת מאמצעים מיותרים, את לוכדת בי מבט מחפשת בעיניים מאתרת בתוכי, מנתקת, כל דבר אחר, מכאן. מגלה בי דברים שמותירים אותי ללא תירוצים, עם הסכמות בלבד, לעוד רגע אחד.
כל סשן אתך הוא חוויה חזקה בעלת כוחות טיפוליים ומרפאים עבורי. את גורמת לי בדרכך הייחודית והנדירה להוציא מעצמי החוצה רגשות במבטים ותנועות גוף בלבד. החיבור בינינו מתעצם ומונצח בתמונות מופלאות בהן את לוכדת את כל הכח שאת מבקשת ממני להחצין.
יש בי חשד שגם את מתחדשת ומתנקה איתי כל פעם קצת. עד הפעם הבאה.
כל סשן אתך הוא חוויה חזקה בעלת כוחות טיפוליים ומרפאים עבורי. את גורמת לי בדרכך הייחודית והנדירה להוציא מעצמי החוצה רגשות במבטים ותנועות גוף בלבד. החיבור בינינו מתעצם ומונצח בתמונות מופלאות בהן את לוכדת את כל הכח שאת מבקשת ממני להחצין.
יש בי חשד שגם את מתחדשת ומתנקה איתי כל פעם קצת. עד הפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה