שניים אוחזים. או יותר

קח את עצמך, את ידיך, את עיניך
קלף מעליי הבל נשימתך
הפשט אותי מרשף מבטך
הותר אותי במערומיי, כחווה

קחי את עצמך, את שתיקתך, את הסכמתך
גרשי אותי מתוך חדרך,
אל חדר המדרגות הקר
אטמי אוזניך ולבך
הפני אותי אל הדממה שברחוב
הסמוך לביתך.

וברחוב דממה, אפור נוזל מהקירות
האספלט, צמר גפן רך לצעדיי.
אלו השירים שתמיד לא מוצאים
שנתקעים לי בתוך הראש
ומזמזמים לי את הכיוונים.