חסרת תחושה. או שלא

רציתי לחשוב שהארס שלך ישתק את שריריי
אך גיליתי כי זלג לאורך גופי ונקווה לרגליי
שם שתק בשלולית של עצב
ופניי השתקפו בה. אטומות.
רק נצוץ זעיר באישוניי רמז על שארע
והד צווחותיך נטש לבסוף את אוזניי.
אז, הבנתי כי התמלאתי עד סאתי באכזבה
ולא נותר עוד מקום. לזו.
אתה לא ידעת כי למרות שתמיד אהבתי הפתעות,
זו שלך, נגזר עליה לנדוד בשממון שהשארת
כשנתת לי מתת אחרון. צליל מהבהב,
והפרכת דמותך כעשן סמיך.