דוצ

אני מחייכת אליה
והיא מונפת, מתעופפת, רעה ומאיימת
אני מחייכת אליה
היא נוחתת,  מצלצלת, שורפת.
את לחיי מסמנת.

אני מחייכת אליה
והיא יפה, כל כך יפה ומבריקה
פניי משתקפות על פניה המתכתיות
אני ממתיקה שפתיים לבואה
מצמידה את שתי ידיי לגופה
כמו נושאת תפילה,
אבל נותרת ללא מילה
ועוזרת לה לבוא, לבוא אליי
להיכנס לתוכי
בשקט, בהוד והדר, בנחרצות
מדממת
אני מסכימה - היא ננעצת.
אני כבר לא מחייכת.