מלוח

כחול אפור לי בעיניים, כחול כחול לי בשמיים. רמיזות על יום שתם שרועות אצלי על הכתפיים.
וכעת משילה אותן ממני בחדווה, מטביעה את שהיה וצופה אל קו הנגיעה של המים.
עיגול אש אדמוני כמעט טובע בים הזה.  הנה כבר העבר השני מקבל אותו אליו בציפייה. בחיבוק.
עוד חיבוק שנדחה ליום אחר.
וכשהים נשבר אל הסלעים הנצחיים, לעד משחק גאות ושפל, דומה כי גנב ממני את מזורי.
זה ניצח וזה רודף ההוא נסוג בהכנעה ואז חוזר בשאלה האם יגמע את מלחיו הזרועים ביפי גליו.
במילותיך התנפצת לחומות מבצרי ושבבים שלך שרטו את לחיי.