28 באוג׳ 2010

Lacrymosa Dies Illa

כמה יופי.
המילים זולגות על עורי
כטיפות טל עריריות
לוטפות
את עור התוף שהוא גופי.
כמה עצב
הכאב ניגר מכל תו
מהדהד בתוך ראשי
נשמתי היא תיבת תהודה
מתמלאת לאיטה,
זה מתעצם.
נוגע ונסוג
לוחש ונעלם
רוגש ומתפוגג
חודר וננעץ
כפגיון יחיד.
כל התחושות כולן
תמצית ריחו של רך נולד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה