3 באוג׳ 2010

פסלים

אישה מפוסלת בגוף של גבר. כך ראיתי אותם מחלון בניין המשרדים שלנו. חיבוק לא נגמר, היא נקברת בכתפו והוא בידיו מקיף את כולה. בהיתי בשקט. האם פרידה חבויה בחיבוק הנצחי. או פגישה מחודשת אחרי ניתוק ממושך. אולי פשוט אוהבים בטרוף של חדש לא יודעים את צפונותיו של מחר. נושמים את הרגע. כמה תמימות נשפכת מהמראה הפשוט לכאורה. חיבוק באמצע היום על מדרכה סואנת במרכז תל אביב. אפופים בשיגרה ועיסוקים של זרים.

2 תגובות: