10 באוג׳ 2010

ואז פרידה

קרב אליי, הצמד אותו אל פי
כסה את כל פניי
רתק, אלץ אותי.
אחוז בי,
בנה לי כלא בגופך
קלוט רעידותיי
לכוד התפתלותי.
ראה מאבקי, זה שכאן
זה שהיה. זה שתמיד.
הבט, אני נשמטת
נקרעת מתחושה, נמלטת
מעצמי אני נידפת
מתאדה.
כאד יחיד,
הווייתי המנודה.
ואז פרידה.

2 תגובות:

  1. מזכיר לי משהו. מעניין מה היה המקור לזה. מאבק. שקט. דממה

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק