פעם הוא היה אוסף אותי אליו בדרכו המופלאה.
כל כך רצה לקחת אותי לגן עדן שלו.
זה שהיה גם שלי.
זה שהיה גם שלי.
ואני
אני כבר לא מצליחה להאמין לאיש.
אני כבר לא מצליחה להאמין לאיש.
לא מצליחה בכלל להמחיז לי את התמונה של המקום הזה בראש.
כי מאז שהייתי שם נדמה שברגע שהפניתי לו את גבי הוא פשוט התפוגג ונמס.
מלח על קרח.
המלאכים ההם שלו, הכרתי אותם.
מלאכי שרת או מלאכי חבלה.
מי יודע.
התפזרו,
כמו שמותיהם,
לארבע רוחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה