הכל עובר. כל אחד יש לו את התפקיד שלו, בחיים שלנו כולם סוכנים של אחרים. ולא, את לא יכולה לחיות מפירורים, או גושים. את צריכה את השלם, כזה שימלא אותך, שיעורר אותך, שיחייה אותך. ובכן, אחרי הכל אנחנו לא דנים בארוחת גורמה או מסעדת פועלים. הכאב הוא אמתי בכל פינה ולא מרפה. אם זו הפגיעה התהומית, ומה שבעיניים שלך שחור, בעיניי אחר הוא אפרפר עמוק בהיר, או שזה מה שנלקח, שהיית בטוחה, שהיית רהוטה, יודעת. ברורה. לא מספיק. שבי בצד ותקשיבי, כמה פעמים אני צריך להסביר לך. בואי. הנה. יש לי סבלנות לפעם חמישית. סתם, כי את חמודה. זו לא את זה הוא. בדרך כלל זה הפוך, כן, אני יודע, הפעם לא. הפעם קצת שונה. אבל כמו השאר. את לא היית עיוורת. היית חרשת. ועכשיו, עכשיו תור השקט. תגידי שלום, ותודה.
skip to main |
skip to sidebar
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה