עוד אחד

היא התפלאה למראה הסמס שהגיע.

אני אגיע בשמונה, נדבר.

בהתחלה עוד נותרו בה עקבות של התחושות הרעות שליוו אותה ביומיים האחרונים. ניסתה להתעסק בבית, במה שלרוב מסיח את דעתה. בהתה קצת בקופסא. אחר כך נכנסה להתקלח. תחת מים פושרים מינוס חשבה לעצמה שבעצם זה טוב. הוא לא בא כבר אלוהים יודע כמה זמן. אם הוא החליט שהוא בא, ועוד בניגוד מוחלט לאופיו והתנהלותו אפילו נוקב בשעה מדויקת, כנראה שזה טוב. כן, הוא רוצה לשפר את מצב רוחה, לעודד אותה, לחבק, לעטוף, להביא אליה את המקום הבטוח שלה, ממנו. אז היא הסתבנה היטב, ומרחה עצמה בשמן לבנדר הנעים והטוב, התיזה על עצמה מהבושם שהוא אוהב. וחיכתה. הוא הגיע בזמן שאמר. לא פחות, לא יותר. הוא מעולם לא דייק בזמנים. היה עליה לדעת.

she could'nt have been more wrong