מי אמר שהאבירות מתה?
אחד המשפטים היותר שגורים בפי הוא "אין ארוחות חינם" והבא אחריו "מוסד האבירות ננטש". כעת אני יכולה להעיד כי קיבלתי הוכחה ניצחת שזה לא תמיד נכון.
לאבירים המקוריים לא היו כללי התנהגות. כשהכנסייה סברה כי האבירים הפכו צמאי-דם ובלתי-נשלטים, היא התערבה והחלה להדגיש את חשיבות המידות הטובות. מוסד האבירות כלל מידות נשגבות כגון ענווה, כבוד, נאמנות, הקרבה ואדיבות ונימוס עילאיים כלפי גברות.
חיינו אינם קיימים על פי אגדות בהן יש אבירים, מכשפים ונסיכות, אך קסם מצוי בהם גם כשלא מחפשים והחיים מגלגלים אותנו למקומות מופלאים ומעניינים. כשאני נותנת להם לקרות, בלי מעצורים, בלי מחשבות שמסבכות תהליכים, הם מחבקים ועוטפים ואז אני יכולה לקרוע את העטיפות ולגלות הפתעות נהדרות תחתן. חיים רק פעם אחת, אומר לי איש יקר. והוא צודק. ואז רושם איתי ביחד דף נוסף בספר חיי כזה שגם יזכה להיכנס לספר הזיכרונות שלי. באחד מסופי השבוע הפנויים שלי אני מוצאת את עצמי בתלבושת של נסיכה ליומיים. ממש כמו בסיפור אגדות קלאסי רק שבמקרה הזה המציאות עולה על כל דמיון.
בסיפור שלנו עולה הגיבורה על מטוס בו הוזמן לה מקום מבעוד מועד ונוסעת לארץ אחרת מעבר לים. כאשר היא מגיעה ממתינה לה מרכבה [מונית.. נו] שנוהגת אותה לארמון [מלון יוקרתי במרכז העיר]. גם הרוחות הסוערות והממטרים העיקשים המלווים את דרכה לא יכולים לה ואווירת החג שאופפת אותה מרגע עלייתה למטוס נותרת בעינה. קבלת פנים הראויה לבנות מלוכה ממתינה לגיבורת סיפורנו והיא מתקבלת אחר כבוד באחד מחדרי הארמון המפוארים [סוויטה כאילו דא]. כל מה שניתן לצפות מאירוח כזה היא מוצאת שם. חדר גדול ומרווח ובו כל הפאסיליטיז האפשריים, ג'קוזי מפנק ומיטת ענק. מכונת אספרסו להשלמת האפקט וסגריריות מכרבלת איברים מתדפקת על החלון. לאחר שרוחצת את גופה יוצאת לה גיבורתנו שתיקרא להלן א' לתור בעיר הגדולה ולחקור את סביבת הארמון [שופינג].
וכמו בכל סיפור מוצלח גם כאן רואים את הגיבור נכנס, נקרא לו פ' לשם הפשטות, כרוח סערה אל פאתי הארמון [לובי], ומקבל את פניה של א' שחזרה זה מכבר מהסיור ברחובות העיר. על פניו נסוך חיוך ובזרועותיו חיבוק הטומן בחובו חמימות ונוסך בטחון בליבה של א'. בקולו העמוק ועיניו השקטות לוקח פ' את א' אל תוך יומיים נהדרים של פינוק ויוקרה, רוגע ושקט מהמולת החיים שסביב. א' בהיותה אישה חזקה ועצמאית באופייה, אינה מורגלת בהתנהלות מעין זו, אך על אף מבוכתה בתחילה, מהר מאד היא מתמסרת לשינוי באווירה ולו ליומיים אלו. בועה של התנתקות נפלאה. טיול חוצה מדינות, חוויות קולינריות ערבות לחיך ושיחות ארוכות וקולחות מלאות עניין וצחוק.
כשעלתה למטוס בתחילת אותו סופ"ש עצמה א' את עיניה והניחה לשגרת חייה, אהובה וחבריה, להישאר מאחור. ליומיים של פגרה. וכעת, בתום יומיים של זמן שאול, זמן אותו העבירו בין טיפות הגשם האירופאי הבלתי פוסק ואורות נאון צבעוניים של כריסטמס, בטרם הפכה שוב לדלעת קטנה עת ליווה פ' את א' חזרה אל הכרכרה שתיקח אותה חזרה לביתה [מטוס], אימץ אותה לחיקו וחיבק חזק, נשק על לחיה, חייך בעיניו החכמות והודה לה על סוף שבוע נפלא.
ובכלל, זו היא שמודה לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה