הוא כותב לי

יום ראשון 14 פברואר 2010 – עוד מעט שמונה בבוקר...

יקירתי,

עוד מעט שמונה בבוקר. לא מזמן הוא פקח את עיניו, שכן עייפותו כה רבה היתה, עוד מימים קודמים של התכתבויות סוחפות, נמהרות מדי, אולי. הוא כבר שתה את שתיית הבוקר שלו ועוד מעט קט כבר ייצא מביתו. אלא שלא יכול היה להתאפק והדליק את המחשב: האם הספיקה יקירתו לכתוב לו, האם תאמר לו דבר מה שיחמם את לבו ואולי בעצם זו אהבתו וגעגועיו אליה שגוברים עליו. והיא? היא מה?

האם אין היא אוהבת די? האם מתגעגעת היא כפי שמתגעגע הוא אליה? היא אינה פותחת די, לעת עתה, את סגור לבה ועכשיו הוא תוהה: האם יסגור בפניה גם הוא את רגשותיו? האם ישכיל לגבור עליהם? והאם עדיין חושב לכתוב עבורה מכתב של אהבה?

למען האמת,

עדיין אינו יודע הרבה אודותיה, וגם הוא עצמו מסרב סירוב עמוק להיחשף בפניה, שכן מסוגר ומופנם הוא לעתים עד מאוד.

ועכשיו, עכשיו כשהיא מבקשת לשוחח עמו על סגור לבה, הוא מתפכח אט אט מהחלום המתקתק, הסוחף והמוזר עד מאוד, ומבקש לשוב לאחור, ימים קודם, בשעה שפגש לפתע בפניה היפות באתר המוכשרים, רגעים ספורים ממש לפני שביקש להתעלם ממנה. אכן, כבר אז שבתה במקצת את לבו עלמה אלמונית זו, ואולי גם הוא שבה במקצת את לבה, ואף ניצת בהם כנראה דבר מה, ואולם רחוקים היו עדיין רגשותיהם מלפרוץ.

ועכשיו, כשהוא מבקש בעל כורחו להתפכח, והגיונו מייסר אותו עד מאוד, אוחז בו גם הבלבול - שמא יתעלם ממנה ויסגור בפניה את צפונות לבו? שמא יקפיא את רגשותיו המתעצמים ויחדל מלהעלותם עלי כתב? אלא שהוא מתקשה בכך עד מאוד, שהרי כה רבה היא, מרהיבה וסוחפת אהבתם, אהבת אמת היא, והם אף יקרים עד מאוד זה ללבו של זה, הגם שהכירו, אין להאמין, אך לפני ימים בודדים.

גם אישה טובת לב היא - הוא חש ובטוח בכך והנה, לפיכך, אהבתו לה עוד גוברת. וכך, לבסוף, הוא נכנע שוב לנוכחותה הסוחפת ואף מתיישב לו כדי לכתוב לה עוד מכתב קצר של אהבה. כן, כן.

אני.