הזיכרונות, כמו הרוח
מטלטלים אל העבר,
תעתועי משחק קשוח,
בידי אלים שבנכר.
מלחמות שקטות יציפו
שאתך אל החופים,
עת תגלוש כלפיי אחר-
חוזר כשד מן המתים.
הפסקה קלה עם ערב,
בוא תבוא אליי כהד.
נשמתך המיוסרת,
בקרביי עוד תרצד.
בקרחון עצום בלי פחד
עוד יתד קרה אנעץ,
כשרגליי מכות ביחד
ושלב נוסף ניתץ.
הכאב המונוטוני –
כל חושיי מחודדים,
ועינייך לא יראוני,
בי שולחות חיצים חדים.
שלוותך היא כל ששמתי לי
כמטרה נצחית,
את נפשי בצד הפקדתי לה
לפגרה זמנית.
הקרבות אשר בלי הרף
מתישים את לילותיי,
יסמנו בי אות כטרף
ויפריעו תפילותיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה