מילים מילים.
אני קוראת אותך ומתחילה ללמוד אותך. במבנה המשפטים ואורכם. עושר השפה. זרימת הרעיון והגלגול שלו על הלשון. בהחלפות מיילים. יש שם רוך ועדינות, אגרסיביות וכוחנות. טנגו ענוג, רוק כבד. לאור יום, בחסות חשיכה. התגרות מחוצפת, הינתנות כנועה. במילים שלך מצטיירת תמונה חדשה.
מבטים מבטים.
אני מביטה ישר בעיניך ומסוגלת לחוש אותך. בזוית העין רואה את מנח גופך. גוף כפוף על הבאר, פרקדן על הספה. רגליך משולבות, מיושרות לפנים. ידיך שלובות, אחת על רגלך והשניה על מסעד הכסא במקביל אליי. והעיניים. שם אני במסע צלב לא מודע, מעל המילים ששפתיך מעגלות אני רואה שדרים נוספים. אי שם בנבכי מחשבותיי משתלבים הזרמים השלובים בקולך. קול מנגן, קול עבה. סוחף מהפנט, מותיר במקום.
סיפורים סיפורים.
אני מקשיבה לחייך מקרבים אותי לנשמתך. מקומות שטרפו אותך. מסעות בהם הותרת חלק ממך. אנשים שאהבת. אהובים שנטשת. נופים שצמחו איתך. תפאורה ששוחזרה דרכך. קירות ביתך המקושטים. קלונסאות ימיך השגורים. בקרים מוארים, לילות מוגפים. כפיות וסדינים, געגועים נפרדים. מסיפוריך נבנה בי בית קטן משלך.
מגיבה.
בלי לדעת אני מוצאת את נקודת המפגש. מיקום מדויק להתביית עליו. ולוחצת. מתוך אינסטינקט לא ברור אני מנתבת דרך למקום הנכון. על הרפסודה הפרטית שלי אני צפה כלפיך וממך. ומושיטה לך יד. מעבר לתקשורת הפרונטאלית אני נמשכת לנקודות אחיזה בתוואי הנסלל לי לצעוד בו עד אליך. זה התוואי האינטואיטיבי. הבלתי נראה שאני מזהה כמעט מיד. על קו האופק שלך תצטייר לי התמונה הגסה, הלא מדויקת, ללא פיין-טיונינג. עדיין. וזה, כמובן, כחומר ביד היוצר, מאחר ואין לי דרך לזהות, כרגע, אם אמת בדברים. בהצגה. במסיכה.
ואז קולי.
קולי שמופק מגרוני וראותיי שנושפות את האוויר שיפיחו במילותיי חיים והראש יורה פקודות לזרועותיי ואצבעותיי הן מלטפות בקבוק של בירה, הטיפות זולגות לאט אל כף היד, ורגליי רפויות, מעט רחוקות זו מזו נותנות למשב דקיק לטייל בינהן. ובעיניי ציעוף של ערב ועיניך מביטות וקולטות את התנודות, את משק העפעפיים את הקמט בשפתיים.
כעת המצלמה שינתה זווית אני רואה אותי מתוך עיניך, שומעת באזניך את הצלילים ופי שזז ומספר לך סיפור אחר. אני רואה מולי אותי, תסריט כותב את שורותיו. הנה אני מלהקת את השחקנים של הסיפור הזה והדפים מתמלאים מעצמם. זויות הצילום משתנות במהירות ומכל עבר נורים אליי איתותים, מוחי קולט הכל ועומס בי כמות מטורפת של מידע.
חיה את הסרט הזה שהוא אני ומי שמולי. הייתי פה כבר קודם. בהיתי בנגטיב הזה בעבר והצלחתי לפענח.
מהמעברים האלו אני מפתחת תשלילים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה