את מפשיטה אותי מכל הקישוטים. מותירה אותי עירומה מעצמי.
אני עוצמת את עיניי ורואה.
מושיטה את ידיי לאחוז בשולי חולצתך, אצבעותיי מתקפלות פנימה ומפשילות בעדינות.
קפלי הבד מתהווים לרוחבם. גבולות פחדייך נפרצים, צעד, צעד.
הכל עומד, הקשיבי לשקט. סוד משונה נחשף ועולה מסתלסל ולוטף וטורף את הכל.
ואני כמו צועדת בשדות בוערים ואש צולבת מכיוונים מנוגדים, נלכדת באותו רגע. ולא, אין כל רגע אחר.
דקירה חדה בכפות ידיי, אלה מבקשות לכתוב אותך. אלה מכירות אותך.
משב כהה משתולל בתוכי מערבל את הקצוות טורק עליי דלתות ומתפרץ. בוחר בי את הטוב.
ואני בוחרת בו.
וזו בעצם התרחשות מאחורי עיניים עצומות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה