על ידך הנחתי ראשי ונרדמתי.
בטרם נרדמתי ידעתי אותך ואתה ידעת אותי.
החיבור הזה המשונה, היחידי, הלא מובן מאליו מהדהד כלהבת נר כתומה תחת עפעפיי הסגורות.
כל התחושות כולן מפעמות בתוך הבטן מרפדות את הלב כמו תודעה תמידית. הן מתפרצות בין זרועותיך למגע גופך החם לרפרוף שפתיך על שפתיי.
כמו על אש קטנה הן תמיד קיימות אי שם ברקע ומסרבות להיעלם, גם אם חשבתי שעזבו אותי מזמן התבדיתי.
וברגע ההוא טרם שקעתי לגמרי על ידך, ידעתי כי אוהבת.
על שום שאתה.
על שום נחרצותך ואמונתך.
משום שאתה רואה מעבר לברור מאליו.
מכיוון שאתה רוצה לתת ואף מצליח לעתים גם כשלא תמיד ניתן.
על חדות היותך ורכות נגיעתך.
ורק בגלל שאתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה