יותר מדי אלכוהול, זו הסיבה. מחדד את המחשבות, את החסר, את ההיעדר, העקצוץ על הכתפיים, בעורף, החשוף. חשיכה שקטה, מושלמת בהיותה. ממלאה פתחי חדרים.
במקום מסוים אנחנו נפגשים. אני והחסר. הוא יושב מולי, מוזג לי עוד כוס. אני בוהה בה, ידי מרימה אותה אל פי. אפילו לא חושבת. לוגמת. כעת לוקחת עוד שאיפה והראות מתכסה.
יושבים, מנהלים שיחה. לא צריך יותר מדי מילים כדי להבין במה הדברים אמורים. הוא מעלה טיעונים, אני מקשיבה, כדרכי, מפנימה, כהרגלי, מחשבת, כי זו אני.
זו שיחה קולחת. אין ויכוחים. מעלים טיעונים, בעד ונגד. אני מקמטת את המצח הוא מציין עובדות בשטח. אומרת לו שניה, מביאה עוד בקבוק. אין שום סיבה נראית לעין שיעמוד שם במטבח, מצוברח, על כך שטרם נפתח.
צללים מנחמים, יושבים בשקט בפינה ומקשיבים. אני והחסר מתלבטים לגבי הצעד הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה