היית תופס את השמיכה שמעליך ומסיט אותה הצידה, לסמן לי את הדרך פנימה, אליך.
אני הייתי עומדת שם, מתגרה, מעט חצופה, מניחה לקצוות השיער להסתיר עין אחת ולשניה לנצנץ לך את שעומד לבוא. עומד.
את היין האדום שבכוס שלי הייתי שותה באדישות מופגנת, מחפשת בפסים השמנוניים עתידות, שוקעת בהזיות.
התשובה שלך שלא הגיעה הותירה עקבות של הזמן המדויק בו ביקרת כאן. ראיתי את עיניך קוראות את מילותיי והסנטר שלך זז מעט כמו שהוא זז כשאתה נזכר בסצנה שסגרנו.
אולי אלו הזיותיי בלבד שמאפשרות לי לראות את התרחיש קורם עור וגידים, הבעות פנים ושפת גוף.
מוזגת עוד כוס יין על התריסים בוץ ומים עכורים אולי אלו הסדקים שנותרו בתפרים הרבים.
על הצג קפצה הודעה ממך.
אתה רצית אותי לפני עשר שנים אני טענתי מנגד שלא כך היה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה