האור בהם חוזר מכל הכיוונים צורב את עורי.
יצאתי אליהם כאל מסע מחודש, מהאור אל החושך או להפך. בכל מקום בו אני קיימת, בכל נקודת זמן, הנוף מתעתע.
כל החפצים הם אשלייה, ריקים מתוכן כמו קרטון חד מימדי בחנות רהיטים זולה. לפעול על אוטומט זו גם אופציה הישרדותית. והישרדות הרי היא אדמה כבושה.
עם ההרס נבנים בי הקירות התוחמים בטון קר מרפד בי מבפנים. כל קרע שנסדק באבריי פורם בי חיבורים ואז נתפר ביד גסה.
בכח מצרפת הכל יחדיו והשקוף נעשה מעט יותר עכור מבעבר.
פריטות ארוכות וחזקות על מיתרי הזכרון מפיקים צלילים צורמים שלאזניי נשמעים כפעמונים זכים.
כל הימים וגם החופים האינסופיים ביותר מסתיימים באוקיאנוס ליבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה