מוזר הוא הזמן החולף ומשנה לנו את הצבעים של התמונה. חשבת פעם מדוע פלשבקים תמיד מוצגים בשחור לבן או ספיה? האם זה קשור לפרספקטיבה שלנו או אולי לנסיון והידע שרכשנו מאז ההכרות האחרונה עם אותו חלל? אתה זוכר כיצד חשת באותו רגע ממש, את הכאב המייסר המבורך שחלש בכל שריר בגופך שהתחיל מנקודה אחת של מגע ופשט לכל אבר בזרמים עוקצניים, אתה מיחס אותו למשהו מוחשי. בלי זה, יהיה לך קשה לזכור את התחושה הלא ניתנת לתיאור מדויק. זה כמו שיר, או ריח או מגע. ומשכוסה ונקבר תחת הרים של אמייל יהיה לך קשה להגיע אליו שוב. אבל תיזכר בו בחיבה מסוימת, חצי חיוך. הגוף שלנו שוכח וסולח והמח שלנו משאיר בתוכו שרידים נבחרים.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה