ובכן, מה היה לנו. אה!
בהתחלה, יש הצצות הדדיות באתר ההכרויות הטרנדי. ביקור בית של ממש. או סוג של. שם, פרטי אולי גם משפחה, תמונית קטנה ולא משקפת או לא עדכנית או מזווית הכרחית, גיל אמתי או מעוגל, כולם מעגלים בימינו לאיזה כיוון. אפילו אמא שלי שתזכה לימים משננת את המנטרה שהעולם הוא עגול.
כמה מילים על עצמך, ספר לה בכמה מילים, רצוי לא יותר ממאה תוים, מי אתה. ואנא, לכוד במדויק כי אין לה כח למשחקים מיותרים, היא כאן במשימת חיים. או שעשועים. היא תחליט אחר כך.
מה אתה מחפש, אתה הרי יודע, או חושב כך לפחות, אולי פחות, ואת מי, חשוב לא פחות, שנון וחדשני או קלאסי מיושן, קראת פעם מאמר על מה צריך לכתוב או שציטטת כמה מילים מספר מאובק או שברגע של חולשה פתחת לך כרטיס ושפכת כל מה שיכולת. עמדת במכסה.
מה, כבר מספר טלפון? אולי קודם צ'אט? אולי חצי מבט? אולי תלך יותר לאט? הקול הזה מוכר, את המילים האלו היא שמעה כבר בעבר ובכל זאת, מהססת מתלבטת עם עצמה, נדמה לה שקבעה פגישה בו בזמן שבתוך ראשה החליטה מה ללבוש ואיך לקשור את השיער. היא מתרגשת אבל לא יודעת להחליט אם זה בגלל הקול הרך או הזמן שברח.
לך תזכור את הכללים הישנים מכשהיינו ילדים וראינו סרט רומנטי, לך תעלה מן האוב את החוקים הלא כתובים של דייט ראשון ולאן כדאי ללכת, נסי לפשפש במגירות החבויות של זכרונך כיצד מפרשים את הסימנים שבין הסיפורים הראשונים שהוא מנדב לך מפס הייצור של חייו שאת לומדת כעת לראשונה.
הנה הוא. את תבדקי כל תנועה וכל צעד, ואתה, הבט בידה שמזיזה קבוצת שיער מעל המצח. את מציצה לצדדים, לא, את לא מחפשת איתותים, ומיד חוזרת לנעוץ בו מבטים קשובים או חשדנים או מנחשים.
לבשתם מסיכה הערב? מוכנים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה