אי

גם את הים ראיתי שם. ניפץ גליו אל שובר הגלים. הרגיז את החוף הקבוע מולו. הותיר עליו את רושמו ונסוג, וחוזר חלילה. הים כמו הים אינו פוסק לעולם. וכשעיניי נדדו אל רקיע מבריק, ראיתי אותי שם למטה שרועה, לא זזה. רק חולמת. דוממת. מפענחת. מונחת. לרגעים היה נדמה כי השמש חולפת בשמיים כמו בסרט, בהילוך מהיר, כשכל הצללים זזים לצד השני. ליטפו את הדשא תחתיי. ליטפו גם אותי.