זה מתחיל כמו מכתב. כן, כזה שאני מתיישבת לכתוב לך לעתים, ושולחת בדואר, בתוך מעטפה עם בול. כזה שאתה מתרגש למצוא בתיבת הדואר שאתה פותח מפעם לפעם.
זה מתחיל כמו סתם עוד פגישה. כזו שאני הולכת אליה ללא התרגשות בכלל. כזו שאני נכנסת אליה מתוך יום עבודה מיגע וחיפוש חניה אופייני. כזו שאני משרבטת לי על הלוח של יום רביעי, או שני שהיה לי פעם, כזו שלפי כל ההערכות תסתיים כמו כל פגישה.
זה מתחיל כמו כל שיחה. בביקור חטוף, בחיוך קפוא. בתגובה נסערת בתשומת לב מוסטת. משחק הלוך חזור של תכתובות. ואז שלום לך, איך עדיין לא נפגשנו.
זה מתחיל כמו כל יום אחר בשבוע. לצאת מהמצעים המחבקים, מהמיטה הריקה. כמו כל יום של שגרה, כריכים ומעיל, הליכה קצרצרה וצילום או שניים, מגובה האדמה.
וזה הופך להמון במעט. מעט מאד, קצר ממש, ורק, שניים. שנינו.
שיר יפה מאוד :)
השבמחקדפוס איריס