הכל הוא משוואות, יחסים, פילוגים וכפילויות. ברגעים שונים אמצא את עצמי לרגע בתוך בועה מעל ראשים, כמו מחשבה שנהגית ואז מתפוגגת לאוויר, הנה הייתי שם, אמרת לי משהו ואני נזכרתי בעצמי דאז.
מבעד לתריסי הפלסטיק המאובקים חיים אחרים מגיחים. כמו לצפות בסרט, לזהות בו רמזים עדינים ולהבין מה עומד לבוא. אבל ולמרות הדמיון המטורף לעלילה כתובה מראש, מי בכלל יכול היה לפרש את התפניות המפוזרות כפירורי לחם מובילים לכיוון ידוע כלשהו. ולתמלל אותן, להביא אותן אל הכתב תוך לכידת ההוויה שהוליכה אותי בין המהמורות ולתוכן, מורכב אף יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה