את מפנטזת, ובצדק, על היסחפות מהירה.
מבט או מילה, טון דיבור, ואת שלו. הוא שלך, אולי.
איזו אופוריה מתוקה.
פעם אמרה לי רבנית מצחיקה שבניין בונים מהיסודות.
בונה לאט, בזהירות, עקב בצד אגודל.
מהיסוסים, מרגעים, מתוך תהיות וניסויים.
מזמן חשדתי שאת קפדנית במיוחד בתקני הבניין שלך.
עזבי אותך מסיפורים עתיקים וסרטים מקושטים, מדי.
את, יודעת הכי טוב, את את.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה