בעייתית היא הנשגבות האלוהית הזו
זו שכשאנו מגיעים אליה
נוגעים בה
חשים בה
חיים בה
ולו לזמן הקצר ביותר, שבריר השניה.
לאן נוכל להגיע אחר כך כשנתרסק שוב לתחתית המצוק
ומשם נביט מעלה אליה, בעיניים חסרות מבע
אולי פשוט עדיף ללכת במישור זמן מה.
ממש עם רגליים יחפות על החוף
לא להרים את העיניים
לא להסיט מבט אל כפות רגליים.
רק להביט אל השקיעה
ולחשוב את התשובות בכתום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה